Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 104

— 104 — עד מתי אחי! וזעטדו בעצלתים הנה זה הגיע מועד בין ערבים! קומו והלחמו מול עזי מצח המתעבים קודש בשוד וברצח ז חגרו באפוד ולבושי כהונתכם במגן גבורים ללחום בעד נחלתכם! אחזו בגשק ומרקו הרמחים ולאל ירצה כעולה וזבחים, בעוז תרהבו ואל תלכו שחוח, נלחמה בעד קדשינו כל עוד בנו כח! ומקול הזקן על רפיונם התגברו וברב אונים מול הצר התאזרו, בגדי החמודות עטו למעיליהם׳ ורומח וכידון תפשו בימיניהם, וקולם נתנו בפצח כקול רעם: "ללחום נתאטצה זנטותה הפעם!" ובזרוע נטויה כמו חרב נוקטת להקת ד,כחגים פתאום לוחמת; לא לנצחון, גם לא ליד רמה, בראותם למולם נות אל שמטה, אך זאת תאות עבדי יה הטהורים! למות בקודש — מות הגבורים. וככה לחמו במואסי בחיים בעד מפל הדום יה — עיר ירושלים. אולם לעת ערב התבערה פשתה גם מאנשי חיל הגבורה נשתה. הבחנים מליאה החגא נבהלו וכדת מה לעשות? זה אל זה שאלו׳ כרגעים אחדים בנבקת לב עמדו ועצמותם עלי שוד משדי רעדו. עדי פביניטו קם איש בינים עטוי בגדי קודש מקדקד עד מתנים, תארו כנוגה סהר בחצי החודש העומד ראשונה במשמרת הקודש, היא הכהן הגדול נושא חתומים וביעצו לבל יהיו למשימת לאומים, אל אחיו קרא ברוח אומץ וגבורה: -תבחר מחנק נפשכם באש המדורה ■י" אמרות הכהן כעינימו הטיבו ולעצתו הנאמנה באזן אמון הקשיבו, ולקרבן אחרון הקריבו שארית חיתם,