Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 99

— 99 - חבקוק ג'. למי המעתיק בנטותי במעט בכל המיישה «ן האורח אשי שללו למו המבלרים קדמוני לפדל לי דרך חדש ביד ד׳ הטובה עלי, למרת׳ להעיר לס לב הקורל בדברים למדים על המקומות לשר במו הניחו לי בעזה״י מקים לסמגדר ולהעלות ארובה במעט לכבדות הענק, ולמד המרבה ולחד הממעיט ובלבד שימון את לבו. דבר פה הנביא על היתר שלה לשר חלק ד׳ לעמו 'לילל על בל לאומי האין לבלתי מדות למו קו לקו בעת המיצר ושילומי חעאתם, כי אם בשלשלה בשלחה יריב עמם בעת הקצף לבלתי הכריתם מבל זכל, ולא במדתו עם העב״ום לשר נאמר במו: כי לל שלם עין האמורי — יכל זה עבור זכרו את יום מתן תורתו למו בלמים נעשה ונשמע, ועבור כלתו ברית בלילות עמם וקראו אותם מטע ימינו ומעשה ידו להתפאר וז״ל: (נ׳) ד׳ שמעתי, הנה תמיד בשמעי את שמך ד, יראתי, מן הפורענות הבלה. לכן ידעתי נאמנת בי תושיט ימין רחמיך להחיות לת פועל ידך בקרב שנים לבות, בי כן דרכך להודיע בקרב שנים רבות על פי הנשיון כי מדת טובך לזכור ברוגז את הלחמים. (גי) אלוה, עתה החל לפאר לח התלאות כבוד י' גלוי לעין כל בעת מתן תורתו בכקותו את השמים בהודו ובמלאותו לת : הארץ מתהלתו ואמר (די) ונוגה, השם תזה הונח על ברק ההוד הנולד מפגיעת | עצם האור אשל מנגדו והוא נרדף עם נ ג ע, כי בעצמים בלתי מוחשים הפגישה : היא הנגיעה, ואמר כי לל נראתה כבוד ד׳ בכל הדרתה בגלוי מתן התורה,! כי לא יראני האדם וחי, אך גם הנוגה לשר הביטו, כלור תהיה, היה למו י להוד אור, וקרני פאר נחלק למו מידו, ובכל זאת לל התגלע למו שם רק : חביון ומעטה עוזו. (הי) לפניו, והוא הול בעצמו אשר עטה לזר ורחמי \ לצון כשלמה ביום הגלותו לברית כלולות התורה, הוא גם מלא קנאה ורוגז! עדי לפניו ילך הדבר והלשף לרגליו. (וי) עמד, כמעט עמד והנה זה מלוא! לוחב הארץ נאדר מכבודו, ראה, במבט עיניו התיר את כל אגודות הגנים י ממקומם, עדי הררי עד התפוצצו וגבעות העולם השתוחסו והשפלו לפניו, כי כל רחבי התבל רק בנתיב לתהלוכתו הנמו. (זי) תחת, עומדת במקום שנים, ונכפלו במלה הזאת ב' הוראות הא מענין תחת. גערה במבין והב׳ מענין חלף, ורצונו עבור העונות אשל במו תאחזמו מתת ורגזה. (ח) הבנה ריס , וגוי האם חלה אפך בנהלים ובים, עדי ישערו בהתגלגלס כמו תחת שואה, על כי תרכב על שושיך כגבור ערוך מלחמה ההולך לקרב במלכבותיך הנועדות תמיד רק להביא ישע ותרופה? — (טי) עריה וכוי, הכתוב הזה בבד מאוד הנהו להולמו לפי פשוטו, ואת אשר חזיתי פה «עזה״י אשפרה: ידוע כי נתינת הקשת בענן לא היתת רק לאות ברית לבלי הביא עוד מבול מיס לשחת הארץ, וידוע ג״כ כי לא נבראת התבל אלא בשביל התורה הנקראת : לאשית דרכו, ורעיון אמת כ«יש בעמקי הדרוש הלזה, כי באמת אין קיום j ומעמד לתבל ומלואה בלי תורת מושל וחוקי משפט — והנה בלית הקשת j עמדה לבדנה לאות קיום העולם מימות נח עד עת מתן תורה, ובנתינת דת I אש, אשר בה השבעו שבטי יה משיני על קיומה, מלוי מעמד התבל גם בהם j ובעשותם רצונו של מקום, אכן ההבטחה בקשת לא הופרה ולא נבטלה בזאת, יאמר הנביא: עתה כאשל יצעד ד׳ בזעם ובשערה את אפשי הארץ כמי חפן : קרבות להשחיתה, הלא תבוש ותכלם הקשת פנחנת לאות בשחק שלה, ואמר: