Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 98

98 — אבחר, היינו לפתה אה נל קשוי' 5ריה עם הרשע ולהמיר אה האגודה עם ה מ ו נו ה, היינו תננויה הפנימים והתאוה ההומרית, ולהתרומם ולהתנשאות נתוקן> עזוז הזדככות הרעיוניס, לשלת בחופש הבחירה את כל רצוצי התאוה מעל פניו ולהתנתק עדי עד מכל פנית הננויה (זי) הלא פית וגו/ הורה פה באצבע על מדות הרחמים אשר מקור מחצנם בחמלת הלבב ומעין החנינה מבועם, כי מעשה הצדקה כאלה עדים נאמנים הנמו על יקרת הרוח והתרוממו משפל מדרגות תאוות החומריות,! ומבשרך לא תתעלם, הכונה פה להזהיר על היציאה מדרך הממוצע באורח תחשובי, לבלתי ענות נפשו בתיגופים יתר מדאי ולהיות צדיק הרבה לבלתי השומם, כי אם אין קמח אין תורה, ורק בתשכל ודעת יהיו מעשת הצדקת שלום. (חי) אז יבקע, לעת יפנו צללי ערפלי וענני ליל השכלות, אז מאור באור החיים למעלה להשכיל, ו א ר כ ת ך, הונח על רפואת קימת ונמשכת לאורך הימים, מהרה תצמח, וצדקך 1 תנשרש בלבך, ילך לפניך לפלס לך נתיב, לבלתי נעות משביל המושר עדי | יאשפך כבוד אלהים לנעימות נצח. (עי) א ז ת ק ר א, ותפלתך ישמע אלהים, ועודך! מדבר והוא שומע, עת תשיר מתוכך מ ו ע ה, רצוני כל שמך נעיה מאורח הישר..j אן> אס איננו רק שלח אצבע ודבר און ורק רמיזה ודבור בלי שום מעשת! בפועל, (י') ו ת פ ק וגו׳ במצאך נופש ומנוחת הלבב בזאת, בחלקך לחמך לרעבים : ובהשביעך נפש נענה, אז כמשיכה לך כאורה והאפלה כצהרים, רצונו, גם אם ענני! המיצריאפילו לפעמים את שמיך ממעל לראשך, בכל זאת אור ההשכלה לך זרוע, ותדע נאמנה כי יש תקוה לאחריתך, כצהרים, עלי הנקד השם הזה במשקל הזוגי : נראה, כי לעת תשמר נראה צוהר אור השמש במזרח ולפנות ערב צוהר השמש במערב, אשר לא כן בחצי היום עת עמוד השמש בעבור השמים, אז נראה זהרו לשני עברות המזרח והמערב נשוה וע״כ נקרא צהרים, והושאל פה על האיש I אשר סייע בהשכלתו לתר מעלת ההשגה מאמתית, גס אליו יגיע צוהר כעלים! ואשריו בעו״הז ועוב לו לעו״הג. (י״א) ו נ מ ך וגו׳ ואז ינחך די בכל עת וגם; נצמצחות החורב משניב ישביע את נפשך, והיית כשתול על יובל וכמעין המתגבר (י״ב) וגנו וגוי, והיית לנש ולמופת תהלת, להשיב ולבנות חרבות עולם, נהראותך במפעלותיך על תכלית הנצחית בחיים, ובזה תקרא בשם גודר פרץ ומשובב את הנתיבות המנהלים למנוחת הנפש. (י״ג) משבת, רצונו עבור שבת, וקראת לשבת : עונג היא המדריגה הנשאה והנשגבה במדת ההתרוממות בהסיר האדם כגז חיש מרוחו בבוא השנת את כל דאגת לבו על עסקיו לבלי התפעם רוחו אן> מעע על מעמדם ובמצאו יק עונג ותנוחת נפש בידיעתו כי שנת היום אשר מכובד הנהו לקדושת ד׳ ונהשתערך מחללו גם במצעדי רגליך כמו נמנעא שפהיך. (י״ד) אז תתענג ע ל די, אז יגבה לבך בדרכי המושר עדי לא ממצא רק ענג בד' לבדו ונהקריגך כל תאותיך על מזבח יראתו, ולא תחשב זאת בעיניך לקרבן, כי אם לענג נפש, ונזה ארכיבך על במתי כל תושיה, והיא : היא נחלת יעקב תאמתית והמורה כי מחלליו יצאת, כי פי די דבר נעת י לא תהיה לך לקו ולמשקלת לכל מעשיך דרכיך ומחשבותיך רק את אשי ן דבר עי די. —