Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 97

יאייי כי עוד תבוא העת אשל יחול ד׳ מחלה כזאת לעמו לפנות כל מכשול יודרכם, כי הנא לגיהר מחייעין לו. (נו׳'ו) רם ונשא, ל״ל אף כי רם ונשא הנכי ומקום שכני מרום וקדוש, נכל זאת במקום גדולתי ענותנותי לשכון את יבא ושפל לוח, לפחת רוח חיים בלב שפלים ונדכאים הנכנעים נשעה ונחת יייל פני ולהרימם משפל מצבם. (ע״ז) כי לא, כי אין ארמי לריב לנצח עם יזיין מחומר, בשגם הוא בשר ילא לקצוף, בי בעת יעעף הרוח מלפני, מענין לי ישמעאל יחיה לפניך, היינו להתרצות לפני, אן אפיח נשמת רוח חיים חלשה יאפו, וזה: ונשמות אני עשיתי, רצונו, עודו מדבר ופונה מארחות עקלקלות, י^:י אשמע, וכבל הכנתי לו לב חדש ע״ד מהולל אקרא ד׳ — ומאויבי אישע. (י״ז) געון, כל עת התהלכו אחלי עון בצעו קצפתי עליו והחתרתי אח פני ממנו עלי הלכו שובב בדרך נעית לגו ויצרו הרע, (י״ח) אך עתה ניאותי את דרכיו הפונים למערת התשובה, הנני מוכן לרפאותו ואעמוד לימינו לנמותו לתושיה ולחלק לו ולאגליו נמומים שלמים ומלאים על כל גדותם, עדי לא ישאל לו עצמן על כל ארחותיו מקדם, ויהיה ואשלם פה חו״הפ על הושעת תנחומים, מענין שלם. (י״ט) ניב שפתים, רצונו הברת או מאמר השפתים ושלום הראשון, הנפרד מן השני גפחיק הוא תואר לניב שפתים, יאמר הלא אנכי הנני הבורא את בשורת השלום, קוראת ומבשרת שלום לרחוק כמו לקרוב אמר ד׳ והמזריח שמש צדקה ומרפא למו, ומושב רחוק על החועא אשר התרחק בארחו ממצות שדי ושב לשבילי המוחי. (כי) אולם הרשעים כים נגיש מתער וחופה הנמו, אשל בלי השקע יתרוממו משבריו ברפש ועיע, ממורה על מעשיהם המשחתים י והנמאתיס כקיא צואה, ולמו אין שלום לנצח נ״ח. (א׳) קרא, אחלי הראותו נפשוקיס הקודמים את גודל עזוז התשובה ואשרה ההולך לרגליה, עורר פה את הנביא להרים בלי חשך קולו כשופר ולהודיע לבית יעקב מה ועל מה חעאו. (בי) ואותי, הזהירם עלי יראתם את ד׳ כמצות אנשים מלומדה, הלובשת רק מחלצות המעש למראית העין, הריקה מכל הגיון לבב וכונה אין בה, והיא משלת תעות אשר כמעע אין מרפא לה, כי יראת ד׳ האמתית בקרב לב עמוק שמה קנה וכל בבודה פנימה. (ג׳) הלא תדעו הלא תביני כי על כן לא פנה אלהים לצומכס ולענות נפשכם, על כי גם ביום צומכם, אשר כל מערתו להשיב אנוש עד דכא ולהכניע ולבעל רצונכם מעני רצון היוצר, תמצאו רק חפ׳ן יצרכם להפיקו, וכל עצביכם, כל אשי ראוי כעי אימות התשובה האמתית לתעציבכס באמת, רצוני החרטה וצער הלבב עלי ארחותיכס העקלקלות, ת נ ג ו ש י את זאת תהדופו בחזקת היד מבלי שום לב עליה. (די) הן לריב וגו׳ ובאמת כל כונת ותכלית הצום הנמו רק לריב וללחום מול חפן יצר לבכם הרע ולהכות באגרוף את הרשע לבלתי יתגבר עליכם, לא תצומו כיום, אל לכם לצום על דין גרמא דיממא, כמצות אנשים מלומדה, על כי העשירי בתשרי כהיום, כי אין חפן לד׳ בכמו אלת! (הי) ה כ ז ה וגוי התחשבו באמת כי הענויים והחיגופים אשי אמם שמיס עליכם לענות ולהחליש במו את גויתכם יעלו לרצון לפני די, עת ידכם האחת מחזקת בשולי עומאת היצר,והאחת פשוטה לשלח העתירה לשוכן מרום לכבדו גפת, ולבכם רחק ממנו, אז כל כפיית הראש וכל הצעת השק והאפר לחנם וללא דבר הנהו! (וי) הלא זה, רק בצום הנועד לרפאות את הנפש מחלאתה ולהמיר את כל בדילי שיג־ הלב עדי תומם 13