Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 89

- 89 עיד עמהם צידה לדרך בה ידרכו בעמק הבכס! ותיקר :א שירה רש בעיניו כשיל המזבח למזעלת המורה, השכמה, האמה, האמונה והצדקה: :ששכר! לדאבון נפשנו השמעת למשמר הקודש לבלי עיוד רןריוב מה'זאת כי נחמת על א1רף הופעת — T הראית גם אתה מנוחה כי טלב או על כי ראית קשי הננס הזה אישר כעד טובף השקוף מי דוש איש לבצעיו מרתיו עליף מזה — העל כן בנו.קצת מהייות עור ראש? אי$ נא תמנע אדיון מהלוף בקרבנו כאישר עד הנה היוישיענו ונושעה׳ היה כרחם משחר לטל .ילדותנו ובמקרם רבה צבאף,וצאה! ככיור שטף לזאת הלא נקרא ושכר כי בתיודת לבינו שכר שכרנוף, I ־ י י I J- 4 T כי אתה בחיר אל, ה;נם ב־ר בחר ׳ ולציון נאמן בעבורה תמיד הכרנוף. בטח נא בעזר צור העולמים וישמור כרם אל עיור;מים רבים, כי אז לא נצא נצח נבלמים׳ לא נפחד מלחיישת שן העקרבים’ גם אנו נעבוד באמת ובתמים עדי;מול כמינו כמו ציץ הנובל. מקוים. כי נכפיל’ אז רם על רמים משכרתנו למשנה במישיוף היובל, וגם למען אחי ורפי, מורי ילדי ישרון הנאמנים, אשר כמו ש5מ אחים גי אהבים התעלסנו פד הכה, אדנרה גא שלום במקום הקדוש הלזה לאמר: אל נא יהיו מדון ומרינה ביננו גם מהיום הזה והלאה, כי כלנו אנשים אחים אנחנו, אל נא נהיה כמולמי חלום אשר בהקיצם נפשם ריקה, ותוגה מחת שמחה ותהלה תמור מהלה בגורלם! כי מעפא כל תיו לגן חלון> הציון, ודבר אלהינו יקום לעולם. לבן יהיה לבינו ער לעבוד נאמת ובתמים במשמרת שפת 12