Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 87

87 — ודברי ידידיו שומע: .׳קומה מעפר הפעם לא תהי עוד ליגון למשסה ׳ ופלה זעם! הן עתה משמים מנוחת הלבב לף נתונה. על .ישעף וישליום נסישן? אנכי נשאתי תחנה. - ורוח עדן ימיה, וזמרה נעימה תישנהו , י ־״T J V ־ ־ 1 ' l T | J , » - - עתה הנה תמחה סדמןה מעל עסעפהז5 באזנו יצלצל קיול קרא שלום מנבחים ועל מ^חיו יחוש בנשיקת מלאןד האליהים. דשא מניו בתחנונים׳ נכח שחקים הרמים, עיד הפעם זז־׳רה עיניו - ותמגר לעלמים, וימצא מניח במותיו זקן העלומים בן החיל T T ־ > ,-TV I, *St II• אשר עבר גבול בני תמותה בחזיון ל י ל. .Von Nathan L. Fischer, Hauptschullehrer מכתב, פה ראאב בעשרים לחודש כקלו לפ״ק (Verspätet) יהיו למצין' גם אמרי פי לפניך אדון ככבד המ״ל, ועל קפרך היקר כוכבי יצחק יכהנו! הנה מעודי עד היום הזה לא תקככתי לנשוא כנן הריס להתראות ולהתגאות במדעי תמעט מדע ולחלק דברי ביעקב ולהפיצם בישראל, כי ידעתי גם ידעתי בעצמי נאמנה כי קטנים הנמו מהחיל נמו לצאת החוצה. ומקנה הזאת בכל עת מדי מצאתי את לנע להתאזר ולתפוש ולדרוך את קקתי החלושה לכתוב כזאת או כזאת בלשון עבר הצחה ברבים, והנה זה גס קול גדול ועצום מקירות לני אלי הומה מדבר כדברים האלה: מה לך פת ומי לך פה אישון הולך למות משל עפר לעמוד במקום גדולים, תופשי מלחמת ד׳ ונושאי כלי שפתו הקדושה, המהדרים תורת אל והשמים אותת לפאר בעדת יעקב חבל נחלתו, אנשים אשר באו אל הקודש פנימה, מאזני 'הידיעה בידם ואבני ההבנה בחיקם? — ואחרי שמע* כזאת אמרתי בלב מלא מורא וענוה: אכתר לי עד אשר אמצא מנוח לכף רגלי להציגה על מכון שבת, ואז אשים לדרך פעמי לשוס בין עדנים תלמי שדה תורת מן ומכתבי שפת קודש ולמלאות את אמתחת׳ מתנובות עץ החיים תזה המתוקות מדבש ונופת צופים! ועד אשר יגיעכי ד׳ למחוז חפצי הלזה אשר שמתי לי למטרה, יכתבו וישמיעו אחרים את קולם ברחובות קריה, אשר מהם מדע נשער בת רבים, כי עטם עט סופר מהיר הנהו, העושה פרי עשתונות בעתו, הבשילוס קרני שמש החכמת ומגדי גרש ירחי התבונה בעמק המחקר ונתהלוכות הלמוד,׳ יכתבו המליצים האלה ואני אקרא, יקפרו המת — ואני• אשמע! אך כהיום תזה אמיתי לצאת לקרב, כי עת לחקות ועת לדבר גם במכתב העתי הלזה היקר מקורות מכון מושגי, כי לא מצאתי בו אף דבר