Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 74

74 והלנה שהוא הל'מ גם בשור רוח ד׳ מהם, על אלה דרשו (*במוס ק"« •עזים ובביאורי לזה בהלופה להמגיד שנה חמישים ,«טע 302) אח הפשוק ושונא תוקעים בוטח וגם פה נטלו מעדרים עדרים הללו אח השם איש, אפר עיניו בראשו גהסם טוב (והוא הלבות מעשה בראשים שראה השם במו בני טוב) העולה על גנו ודימו איחם לחמר׳ מיורחא בפני עקיבא דהדלאיעליא להד שיני נהלנחס וישינחס, ני גם המה מורים כחמורים מחול . משנחן, ולאחר שנשחלקה השנינה, ונמשוך היובל המה יעלו נהר שיני וחם המה הקנאים בעט של נמש הנוקמים ונוטרים להר שיני ננחש — ושמו נפי רבנ״ח לאמי שמעח׳ נ״ק (והוא ההוא רוחא המהלך לרוח היום דאחענד קלא בעלמא) שאומרם אוי ל' שנשבעה׳ (לאמי על ה לנום הללו שהמה מושבעים ועומדים מהר שיני) וענשיו שנשבעה׳ מ׳ מפר ל׳ (פי משבטלו האשנלוח אין איש שיונל להפר אח הנלל אין ב״ד •נול לנטל וני') — וכשנאח׳ לפני חכמים ,נוי וההכוונה נזה לאמי הלא במקום שאין אנשים (רק חמורים) השחיל להיום איש והיה לך להפר הניר ושבל בירושה מנר ובר נר ני זה ששמועחו נאה רק מאבא לא אשק׳ שמעחחא אליבא דהילכחא והוא רק נחמיר י נישא הקפד• דגזרחא וקבל ירושה, מאבא, וכל בר נר והוא זח שנשסלשלה השמועה אצלו עי זקנו הוא השיכשא, השוקע עצמו נדבר הלכה מימי הנינים ובלא ידעו להלן לרומה הוא מעכב אם ההלכה האמיחיח בהלינחה לרוח העם: הימן הי) אפר חכמים הגידו ואנוחינו שפרו לכו נרמז אין משפר לקורים וחולדוח ימים הראשונים ,המחרפים האלה בשומם פימה עלי נשל, נחנו דופי גס בהוד יופי אגיוח הישנים שנאמרו בעוד שהיה רוח הקודש שורה נאומה, ואשר השם "יראה' במו להכיר אח מ׳ שאמר והיה בעולם אן> כי זקנה אמס — אם המקרא אם המקורה אם הבינה אשר בפשעם (פשע הניתוח מדור דור) נשלחה ממימי השלוח לאור ציון, החולני! לאט לאורו לשטן> מים רבים מיס רעים מי מלא — ולולי כ׳ •ראם׳ מהמשחקים הייתי אומר אולי רום הנקראת נשם עינערשטאדט, .היא היא הנקראת בלשון המשנה נשם "מקום מים הרעים" ובלשון המקרא נשם "מים הזדונים" ע״ם חטינער ששטפה כמה פעמים להעיר, ני שפח העינער לא היחה גבוהה מהמים, וע״יז היו מוכרחים הרומים לבנים לעירם יניחם על ההרים — ועל זה המנוון הנעים זמירות בחזיונו נאמרו מנחל נדרך ישתה ע״ב ירום ראש" (חהלים ק"׳) היינו מיראתם ממימי הזדונים והנחל שלא יעבור על נפשוחם (עיין חחלים קכ״ד שיש בידינו ג“כ לפתור על קימת איום — והוא רום) ודרכם לחח להם שחיה שלא כיח ע"כ הרימו ראם, ובנו אח ניחם ועיים ברמים. — ובזמן ההוא רבו המקנאים בציון וירושלים בשלוות והצלחת הרומים ונפשם ערגה לאפיקי מי העיבער, והרכינו להרומים על ראשם והוא שהחריב לארצינו ושרן> לבים מקדשינו, וגס שחכמי אמח שראו אח הנולד מכריתת הבריח מניח חשמונאי, והרומים ואח אחרית המקנאים בהוללים ולא היתה דעתם נוחה מזה קראו עלימו דברי הנעים זמירות (שם ע׳יג) כי אין מרצבות למותם ובו׳ לאמי המקנאים בשלוותם ושלומם אומרים, שאן) אם •תקשרו כל מלכי עולם נגדם אין נמו ד׳ חרצנוח להמית אותם וע״ב נחרו בית חשמונאי להתקשר עמם מלהתקשר נגיש וזיהו "לכן ישוב עמי הלום ומי מלא ימצו למו" ילא ידעו כי גס הרומים מבזים לצלמם בעירם ולא קרנו אותם נחלקות, רק למען לבלוע אותם חיים ולהפיל אותם למשואות, ואחריתם יהי' כ• המה בשפלה ישבו שמה בשפת הטינער, ומי מלא ימצו למי, רצוני מימי הטינער המלא על כל גדותיו, •מצו וישחו ויספו סעו מן בלהות (ויש לכוון ולבאר כל הקפיטעל וגם דברי אנטליון מל זמן ההוא ועוד יבואו דברינו נזה להלין בהשערה וי). שימן וי) (שיטה מ״ט סנהדרין ציו יעו"ש) נעקנוחא ימשיחא חוצפא יש:א וכוי והגבלן ׳שום (ובסנהדרין יאשם) ואנשי הגביל ׳שובנו מעיר לעיר וחכמה שיפייס תסיח ובו' יפני הדיר כפני הכלב וכוי כלומר בעקנותא ימשיחא יהי' הראש חשוב בהדור נראם והחשוב בכלבים וחשיבות וגבירות הכלב הוא בקולי נצווחו בקול חזק הבהב ומי שיגביר אח קילו על חבריו הוא הוא פני הכלב ההולך לפניהם בשיחם אותו לראש המדברים — וחכמת סופרים ב׳ דברי חכמים בקול במוך וננחת נשמעים, וע״ב נעקנותא ימשיחא יחשבו דברי הסופרים לדברי נגוע ומוכח שיש לו מכה בגרונו, ונימי קים צואת כלב היחה רפואה בדוקה, למי שיש לו מורסה בגרונו. — וחנה אחרי שפתחתי לההערה הזאת נמילחא דנדיחוחא, הנני לאמי לך גם דעתי על הזמן שנשנה הברייתא הזאת וביאורה וזה החל• בחלופה להמגיי שנה חמישית, ביאר (שם) הר״ר אפרתי להדינור