Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 73

- 73 - הייקילס מרוח ד׳ מסלההכתוב לחנמיק, הר,וראיס להשקוק נזמנו (ולא מאסליס בהניחםס 3יהי' המשתאות) ונכ״ז מוקישין וגולעין ויולשין נו לדני נעתי (למען קיים הלכה הליכיש עולם), נדרשחס חשוך וחשוך נה דכולח נה ונו' (אנוח שרר, חמישי) נז היא היתה כל אמונחו של הקנ״ה ומן העולם ועד העולש נוקדה וישלה ונה חחזי.לשבעת ע'נ' ד' שלאו נמעשה נראשיח נכי טוב והמשועטיס נבל האלן נהשנחה ממידיש, נע!נ ייעילם הנדון אף כי הלשוח נחונה "׳סיב ונלה בה" נזקנח ויקהת אם המר,לא והמסילה ילשין הקודש, "ומנה לא חזוע" כי להדורשין נלוחה דודעין לצרף איחיוח הכחונוח נאצנע אלהיס להאוסיוח היד הגדולה המחדש נכל יום חמיל מעשה נלאשיח. •יי "וכל מאן ימינד מלה נסנ לה מן חמן" —י ימצא נח עדנה גם נהיה ועחיד כיוס נחינחה מסיני ילימדין חורה כמשה לנינו — "שאין לך מדה טונה הימנה" לדניקוה נד‘ אלוקים ח״ס נהחדנקוס רוסא נליחא, לעך ורע אניך והוא הרעיון אין סיף אשל ליח מחשנם 3®י השיקה נים, הראשון והאחרון נב" ח הנורא ומבין לרעך ולרע אביך עד אדם הראשון יגס לחולדוח אין סוף וכל מה שתלמיד וחיק עתיד לחדש כי כולם נאחזים ודבוקים נו ®יא נבל והבל בוי — ולדברים האלה החכוון ל״ע ואהנח לרעך כמוך כלל גדול 3הילה (נ׳ר וירושלמי) כי נאהנחך לרעיון הכללי אשר חחזס מעין צול לבנך ומהתורה יכולה בה אז ממילא כל העולם בולו יהי' כדאי לך י לא יהי' עינך צרה נשל ריעך 'אחיך וכל מגמח החולה הוא לכלל הלח לכלול אח עצמה וישראל בקנייה ולאחד אח הכל לאחד, ברוח ד העימדח בחובם. — ׳ ובאבני דלינא חליא מילחא (מגילה כ״ד נ') רצוני אס אבן לננו חלויה נדבר נעל, אז נהנטל הדבר נעלה האהבה אנל אם אבן לבנו היא מאבן ישראל צור ישראל אבני המקים מקומו של עולם אשר אחי לכה וששל לוס, האהבה ויראה הרוממות והאמיחיח נידעש כי לשוס צערא "בהסלק' אגרא, בהכלל ואש בי אצל ההמון צרת רבים■ חצי נחמה המשכילים ואוהבי ד' מקנבין כאהבה יקולין של עצמם מאהבת הכלל ושמחין נהיסוליס אם נצמח מסם טונה להכלל יצרח לבים המה היקורין האורחים שיש נמו ניטול חולה. — ונחזור לעניננו ונאמר הנה נמ״א הארכתי ובירחי שאצל סז*ל נקרא הלכה למשה משיני כל השמיטות והגזירות וההלכות שנאו להם נקבלה עוד מהאשכלוס שהיה למייין חולה במשה לנינו (חמולה ט׳ז) ברוח ד׳ מהליכות אל נקויש והליכות עולם גמר,ומש ודורם וכל מקום שאמרו עליו ,,באמת" היא תל״מ הנכתב ונחתם נפיחקא אל אמת דנשל מרקיע לארעא) ונהעשריס ושנים אותיות שנהן נחנה כל התורה בולה והן חקוקין בעט שלהבת על בחר נורא וכו" (אותיות דר״ע) ואותיות הללו שירחי ן באוויר אור טיהרא דיממא נאור ציין אשר משם אלהים תושיע, נאמרו יה• אור אבני שיש טהור אבני המקום שנלקחו משם, יסובב קונב הלכו וילכו ולשש ומשש המת שנים ללכת — רק המעונב•' שנמנע מהם אירס אור השנימי מאבני המלואיס הממלאים את בנוי ד' ממ־,ומו נבל מקום - חם תמה הרואין אח אבני שיש טהור לאבני מים ועליהם הזהיר ר״ע בהגיעו למקום אבני איש טהור״ אשר מראיתם כעין הקלח הנורא שראה יחזקאל — אל תאמרו מים מיס לאמי עליהם שהמה מעישי מימי בראשית שנקרשו ונגליו ומהם נעשו השמים ושמי השמים (עיין נ״ר שרשה ד‘) שנאמר יוני שקרים לא יכין לנגד עיני כ• רק לתנניאיס ניתן הכיז לדמות הנטיעה לנוטעה ובו' ולדבר בדמיון לשבר את האוזן וע״ש חנוך לנער עש״י דרכו אבל סכמי אמת חחיזים בעין צול לבנם לתאור טיתרא ייממא לא נכון היא נני עיני י' — לדבר בדמיון נניח ועד החכמים חכמי אמת — אשר נשל בגורלם שיתקא יכתוב אמת וכו' חותמו של הקנ״ה אמת (יומא ס״ט). וזה דור דורשי ו לעקור ולעקוב להוקיף 'לגרוע נהמקרא למען קיים ההלכה החתומה בחותם האמת מטבעת המלך, מלכו של עילם ובל מקום שאמרו ״באמת" היא הל"מ כ• זה סיני שירי עליי די. — נתוריים את השכינה והאמת לתארן ׳— בהעשריס ישנים אותיות החקוקים על בתר נורא ילש׳ דברי המקובלים הטעמים נכתר — והם המה הנני עליה תעולין נהר י' בנקי כשיש ונר לבב: — אנל התוקעים עצמם נדבר הלכה שנאמרה לשי שעה, ומורים מתוך משנתם, גם נהנטל הטעם ונשמשס נחגא חלף שנתחלשה והלכה לה, נושאים לשיא אח כששם על הל סיני ונשבעים למרמה נהשם אמת נעדרת שנעשית עדרים עדרים והולכת לח דישנת טילים עדרים בעדני סיני (עיין סנהדרין צ״ו ובילקוט שנ׳ז) — נאמרס על כל הלכה 10