Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 72

— 72 — "לא אתה וכל העם אשר ברגלך ובו׳" לאמי שחלקת מחוקק וישראל קפון נליא הזה, אוי לאותה נושה אוי לאותה כלימה וננ״ן כאתר "אם לצת לבדך תשא, ועליך בעל החוטם המריח — וכידון נזה. — כיכל להמלין אם מאמרם (ברכות כ״ד) "היה מהלך במבואות המטוכפות מניח ידו אל פיו וכוי לא פקק מאי אמר רב אתי עליו הכתוב אומר הוי מושכי עון בחבלי שוא. — וגם בלצכותך על פרושי "לפרוש שכמי" עיין ירושלמי ערק ט' הלכה י״א ומראה כי מלעיג על דברי חכמי מערבא אתה. — שימן א׳ ,ח«[ שכיני[ סיוולא «שימלא ראיש סומקא מסיטרא דאיששא" ומהפיחקא של אמש דנפל מרקיע לארעא, נלוש הפשקניוש "זה שפל חולמיז אדם זכר ונקנה נראם" משלו מאלי דרז׳[ בלחישה אשד לסנירו, הבלש פנים (מפני הדור) וקדר׳ שלעוטין (מנקי כפים) והמבשנא גללא בזע, גפשיחוח ופמוחוש' לאבני דלינא, ועור ל3ונ, על פישקה של חוה, ונפליטש קלמיש׳, שחש כניוש מאמרי (נכ״י חעפע 28) "«כתנ לפשוח שצדוקים וכוי" מכתב פשוחה אמר הני׳ל אמר המכשב בשביל שאני זכר הששדשי, לחזוי על הפחחים, ולחפש כחי כנקיבה, ולידי' אמר, לא ששמח כח המכשב, אלא בנטושן ידך על חי• מלא, ועל הים אשל איננו מלא בנהנך נקמסך כשהוא ינוקא מבמבם נלישני' ״(עיין ביעי! נ׳ו ונפיל״ש׳ שם וביאורי לזה נכ״י מחנלח 19 זייטע 22 ׳עו׳ים) היא כפחישוש להנוקבא דחהומא מן הים, הנאה נאתלשיס בהפס" פלאי- שחש שמי" דמחחזי כי ציצוחא לנורא חיוורשא מלנעחי לכוכנא, ולולי רזיאל ני יומא ישכר לפומי דימא השוחה לעג כמים השקט לא יכלחי ויגרשו רפש וטיע> ואתה הוא אשר חשפה כחי כנקבה האינה נאמנה בעלוה והנושנה עיניה במי שאינו ראוי לח וננחנן להכהן הרישא ולי השיפא הענשת אוחי כחכמי אשונא לאחד מחכמי זס נקשלם אותו לאויל ושוטה: — שימן ב) "מכהנא ב ללא בזע ורב לא בחבריה ידע (ע״ז כ״ב נ' יעו״ש ובפירש״י ובעלון ערן גלל דגל) ולפענ׳י מכשבא זה היא ממיני אבנים טובות (והוא בעין שמירה לאייש׳ משה לאבני אפוי ב עין ש״ח יעו״ש) שיש בכח המכחנא הנעשה מהם לפחח פשוחי חושם נחון אבנים קשים, ולפי״ז הנמשל דומה בכל צדדיו להמשל לאמר כל שהוא אמינו ידע לפהח נו אוש המורא וגם ידע לקרות נפשוח• אושוח הנהמה לדעת אס קלקל בה, וע״כ ירא אוחו ופחדו נפל עליו לבל יקלקל להפסידו עי״ש ושראה כ׳ צדקתי בביאורי: — סימן גי) (זבחים ס״ב) "בני אחש דר״ט ישני קמי פתח ואמר י’ישף אברהם ויקח אשה ושמה •וחני אמי׳ ליה קטורה כתיב קרי עליהם בני קטורה ופיל״שי אינן יודעי ן לדבר כהלכה יעו"ש ונמהרש״א. ולי נראה שהתכוון בשנותו, אש השם קטורה ליוחני, ובקראם אוחם אח״ב על שחקם נשם "בני קטורה" או נשם "בני •ושני" לאמר נפערס פיהם מבלי חק ד״א ואינם יודעין לדבר בהלכה לדבר נעשו מהדברים שנכסב שאי אשה רשאי לאמרס נע״פ בדברים ככתבן, וגס לא ידעו לדבר נהלבוה ד״א, והליכות אל נקוים נימים ההם, העוקבת ועוקרת את המקרא (סוטה ט"!) הרי הס כבני קטורה ובני יוחנן הצדוקי,שהיו ממקטיד• הקטורת, וקיבל ל״הר, בהצמיו לבן פוערה איש לן לב רע ונליעל (קדושין ס״ו יעו״ש) וחוצץ נימיו הרעת רעש הצדוקים להניח התורה בקרן זויה, בקרן שפיכה וכל הרוצה לקרות, קרא הדברים ככתבן, וייהנו הנער בזקן נסמכו על אם המקרא דברים ככתבן, והרי חם ג״כ כבני קטורה ששלח אותם אברהם אבינו מעל פניו ומעל פי מידותיו -עיין אנוח פ״ה משנה י״ע) בנתנו להם «תנוח, ונמסרו למו השם טומאה (סנהדרין צ״א יעו״ש ונפרם"׳) כישוןז ומעשה שדים השומעים «אחורי הפרגוד ומשמשים נ־׳גא חלן> וגם זה שקרא ושנה ולא שימש ש״ח הלי זה מגוש (שוטה כ״ב יעו״ש) לשמוע מאחורי הפרגוד להנ״ק נצחו עלי׳. סימן די) (נ״ב ע׳י אי) א״ל שא אחווי לן הל סיני אזל• חזאי דהדרא ליה עקיבא וקיימו כ׳ חמר• שיורה׳ שמעשי נח קול וכוי" וכוונתם נזה לאמי בדברי ר' יוסי נתעניח ב״א בי) לא מקומו של אדם מכניו אלא אדם מכבד אח מקומו שכן מצינו נהר שיני כל זמן'שהשכינה שרויה עליו אמרה הורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא נש הלקה שכינה אמרה שורה נמשון היובל המה •עלו בהר." — ני אם 4