Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 70

70 — להיות נתפשים בעון הדור, בדרשתם 3תפק תפיקי מתכונה הראשונים והאחרונים אני וגם אנשי מריבי בגאונינו ולצנותינו ובבקרינו נובל לטייל עדרים עדרים אחוזי יד באמיתת המאמר היקר הזה, ומבלי דרישה וחקירה רבה נובל לדרוש בו בפני רוב הציבור מדורינו על הכלל, ועל עצמינו בפרט, לאמר אם הראשונים כמלאכים מלאכי ד' צבאות, הנותן אומר באמירת אמת לכל צבאיו (עיין ביאורי לזה בהצופה להמגיד שנה חמישית זייטע 222 בההעלה שם יעו״ש), ונלמדם לשם מה טעמם ונמוקם היה עמס, ועלו וילדו כמלאכי אלהים, נתולס המוצב | ארצה וראשו מגיע השמימה, לעומק הדברים מנקרת צור לבבם אשר הוא צור! ישראל הדובר נמו — ״אנו כחמורים" למשא ולמשא הי' לאיש דברו. כי אף : שגם נימינו דבר ד׳ יקר אין חזון נפרץ רצוני החזון ובאל בשים שכל על לוחות לבנינו, לא נפרץ לצאת גברברים היוצאין מן הלב הנכנתין ללב, אם בחטא דורינו — או בחטאינו שלא שמשנו כל צרכינו, ואין נמוקם ודקדוקם אתנו. ומוקצר רוח ועבודה קשה למשא היה לאיש דברו עבודתו וחמרותיו. — "ולא כחמור של רשב״י" כי היא הסעירה רק על עצמה אבל לא לאחרים, אבל החמורים בדורינו מקילין לעצמם ומחמירין לאחרים — והנה אנוכי ברכבי על החמור, בעת המלחמה ועת השחוק מששתי במתון ולא במפזון, לאזניו הארוכות ויהל תימניו, להבדיל ולציין, בכמה וכמת נשימות נין חמול לחמול, עד שכלו כל הנשימות שבגוף החמור, אבל חלילה לי לתלות עשרה חמורים, בצורת אדם אחד, אפילו אמר כמה נשימות. ואמה הוא, אשר חנקה בנשימת אחת לחמור חמורתים, וחרזת אותם על פתיל אחד, ואותי הגדלת והשפלת להמלות אותם עלי, ואני מה לא אילן גדול, לא יתד ילא שיכשא, רק שוחר ושחור שחור אומרין לשוחר; לכרום לא תקרב, ינמוך דורינו אנחנו יושבים בשלוה והשקט. ולולי אחי ורעי; שנגשו בי לצאת מגדר׳, ולהשיב למחרפי גס בכבוד האגדות שאני דורש במו I (שימן ה') לא הייתי משיב למו. ואז הייתי נותן להכהן המעשר מתנזיונות! ותלזות שפתים שהוציא ,עליו ידידך הפלאי, ויש בידי להרבזת בעדים נאמנים | ובימוד להנודעיס נשם, ,הר" ר יעקב בינרינג והר״ר הילל כתנא, שהוא כעת | ננוטשאן, אשר אנכי בדרכי ותומי לתמוך לפי כחי בידי כותבים ומלמדים,! אף לאלה שאין דעתי נוחה מהם, הייתי מדורשי טובת ינ״א, אף לאחר שמעל: נגדי, וידידך היה מדורשי רעתו ובכל עת מצוא דינר עליו בפומבי דברי נבלה אשר תקוץ נמו אוזן השימע,' וכמת פעמים רצה לגלות קלונו. גם במ״ע אשכנזי ואנכי הוכחתי ודנתי עמו, על דרכו לחוב לאדם שלא בפניו, ובראותו כי לא'נתקיימת עצתו הפך בתחבולותיו בקפיצת רוגזו של יוסף, ואזל חיורא, ואחא שומקא המלאכותי והטבעי. וננשאם את גליהם, לטבוע' לשפינתי על; ים התלמוד מהתורה שבע״פ לולי כי מחינין ליה נאלוותא דחקוק עליה,; פתוחי אמת אזי עבר על נפשי המים הזדונים וכוי וכו׳ (יתר הדברים ממעניתי יקח הקורא מהצופה להמגיד שנה שביעית נוממער 14 15 16). — וראיתי להעתיק פת לפניך, גם קצות דברי מענית׳ אל הפלאי על דבריו נתמבשר נוממער 5 ,8 "ומת שבנית אותו נשם" ריקה "וציינה בתהערה שמה לעיין בגמרא תענית ב'" ואמרת (שם) שנם לבעל אגדה. נדרשת נוכל לטעות שהוא כושי ולא פרשת דברך, להודיעני השינה שע״י נוכל לטעות עליו רק בציונך לדברי מהרש״א והנני לפיש ולשתור דברך בהעתקת׳