Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 65

אי’ לכם פרדסיס, בצלכם קרני השמיש לנים די3י0ר׳ ראו פה הנ_ער מךזקר וטשנח פנים חרט על זאת, עדי בל מעץ שנר מאין נחת•??על.׳מל קצירכם, וישרשכם יעקר מתחת! א1י לך רוצח אכזרי, איש מדון לכל ייזרע׳ שיר פעי .עטרת גאות שכורה מרם, לשוא תצור על עיר לשיא — בחיוישך שמך יכקה, וזכרך יאבד לנצח זאת תהיה מנת מדיך, זה' מול הרצח! ,ככה צעק הזקן, ואלהים ישמע קולחו, .החומה היא נהרסה׳ הארמון שטם הנהו עוד אבן אחת תזעק, תעיד תספר מקדם הדיי1 אך עיור ליל אחד ופתאום לפתע הרוח שברה.. יסקיב במקום גנה, ונטעי נעטנים מדבר שמטה עץ ליושב בצליו.אץ׳ גם מע;ן לא ישב יוד צמא; וזקר המלך נשבת מאנוש, ולא נחרת על לוח זאת מאית המנגן, נשכח ודמה להבל ורוח. — .ארבעים ושמונה שנים V°» 21. B. Gomober. את ילדי גילי שם שפטתי, שבטי י מישענתי ישם הושטתי לאשר ביקריו אז הפצתי; - It v -r ז T ־ ן ונעורי אזכר rix למן־ת' ׳ ולגן התורה עת ירדתי! ולבית המורה כצבי רצתי; עורי שירתי, התעוררי! את היא חברתי, את אור <ןרי.?'יום אני הוא שמחתיני. 1לי התלאיות בי המרו, וטי דרגיון אם עברו, את עזרתזני, נחמתיני. מקרא קראתי׳ גם שניתי, ובמשנה׳ תלמוד שםזקניתי, באשר גדלתי כן בקשתי, באשר בקשתי ק מצאתי: אור לנתיבתי, את שירתי, הי.ית מעורי — בך נחישתי. 9 '?י ושניות׳ בי אספרה, I T ־ י T l V וכין 'שוריותם פי.אעברה ׳ ומראש אחל, מילדותי: אזכור ראשונה בית הספר, '?כתי חוצה לו, תוך האפר גל וי§ן ןם מלכותי;