Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 66

66 הן עמי,ירדת׳ עטי(גלית, עלית לפריס ׳ שני שבית, פתחת זירך טיב אשבעה ן את ספרי משה בן מימוני את הראתיני,!,עלוני מטיט היון — בל אטבעה. ומשה ימני למנחם בן הציב ר,תךן חזק הבן ופריט הנס לאנית׳, P’ הביאני אל חרדו V מי זה הראני איר ספריו? מי בלעדך את שירתי! ארבעים שנה ושמונה עיד עלי׳ שירתי׳ תיפיעי היד, עוף אף עתה התעירד,! וקחי כניורך בניר קדש, בשמיונה עיטר זה לחרש. וביים הולדתי שיר דברי! את?ל דית לי עת אריתי מירי עם בשמי; עת,,יךתי חץ דעת היית את לי קשת, אם עלה אביתי השמים י ז׳ T• ותתני לי את הכנסים; את עזרי בים וביבשת. : V•' ־ V Vl T ובים קתלמוד כי צללתי, וראית פניך לא סללתי — ואראך שטה מתביססת; TT I* JVT •ן V V ויהי נראיתי ותשטחיני. חבקתיך אני, ותחבקיני, ותהי לסנפיר ולקשקיטת ומה לא היית אים־וא את לי? ותדאי?כרוב לי 1ת_נטלי ותנשאי איתי הפרדסה, ואחזה שמה צבאית חיים, ז׳ך Tr , עלו מבבל ומצדם, מלאכיו יניעו הנעה. ✓ הן6יבי ננן, קיל הרימי, וראי איהביכלם עטי׳ אליך הטה אזן יטו. אייבי ומשנאי, אידבי אירה, מאס׳ חבטה, ביוזי תירה יחדו נכלמו ׳ בישו חתו. שעו״י?ן כי פתחתי, מעץ ד,"דים כי לקחתי, ולחכי פ״ריי מתיק היה, אך את שירתי פתיתיני, ומביא הנן את הראתיני, כי נפשי תמיד בך רוסיה. ולך מש;כי, עשה פלא! אנא יערבו טלי אלד" וישמע נא קיולי ותפלתי: הנני צורי ארך ימים, ולשין חכמים׳ ולעילמים אל תקח מני בת שירתי! — א. ב. נ.