Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 49

היתפוה והתרבות המלה הקדומה באותיות חדשית ונוספת באחת מגבוליה. ואם יהקגזות מבטא המלה הקדומה בעינה והתחלפות בה אות רכה לאורו מוקשה וכבד ולהפך.. ועלת זאת ההשתתפות. הוא. השתתפות שניהם בגדר. כי גדר החוזק והכבדת כל פעולה היא. יציאתה מחוק המורגל. וננודה לדרך עשית ®עולה ההיא מאנשים אמרים הבלתי כל כך מתעצמים ומשתדלים בעשיתה. ונדד השלילה היא ג״כ יציאתה מחוק המורגל. שהוא החיוב. כי כבר בא ההוראה בלשון שמושגים המחייגים התעצמו בעלם וראשונה בלבות המדברים. י5ד לא החלו התנוצץ בהם מושג ננודיהס ושולליהם. וכאשר השתוו בגדר. כן אמנם השתוו בתמונה וההתמנות. והבאת משלים לזה משבתי לאין צורך ושפת יחי• יען נודע למדי המצא זאת התכונה גבנין הכבד והנוסף. כאשר כגר גליום מדקדקים חדשים וגס ישנים. ב' שראשית התפש המוחשים באדם. היו המוחשים והתארים זולת עצמו ושארו. ועל יד על יד החל האדם להשוות הציורים והתארים תפשם עין שכלו' בגשמים מוצה לו, לתוארים וציורים הוחש לי נעצמיו ובקרבי תוכיותו. עד״מ ראשונה הוחש לו מושג הען. ומכונת סעיפיו וענפיו הגולשים ממנו והמתנשאיס למעלת ראש, דשפונו ברוח בינתו כי בזאת התכונה תשוינה ג״כ איברי גופו ויצוריו לאמצע הגיפה. וקרא לרגלו כן מן וכנוז אשר נטעה ימינך. ירכה וקנה מן בקנה ישקילו שהוא בד ומוכי עץ. יאכל בדיו בכור מות. מן גדי הארון. אלה המטות מן מכיה משה. שבכי לוי יין שבכי לגו כסילים משפחה מן את ספיח ר^ירך. ע״ד מטת שבט. אס« אום - לאום מן האמות בתלמוד שענינו סחין> ען. כאשר יבוא אי״ה בפנים 3יינשך דברינו. ג' כי הראשונים כפי הנראה מתכונת הלשון. לא גדרו עדן 5ציוריהם גדר וגבול מיוחד לכל מין ממיני הצבעים. ובכלל כללו הצבעים המזהירים 5יותר. ממדרגת הלוגן עד צבע האודם ביותר. תחפ סוג אחד. והצבעים הכתים יימדרגת האדום ביותר עד צבע השחרות ג״כ תחת סוג אחד. ופעמים •לא ייעטים יעבור האחד גבול רעהו או יתקרבו זה לזה בשני צדי הגבול. השוה: לבן - ותוכן הלבנים על מומר שרוף ומתאדם באש. וכן בתלמוד: לבן סכין על חמום ברזל באש שמשתנה לצבע האש האודם. נן - נצה על הלבנת הפרח. 'נוצצים כעין כמישת על האודם כנחושה. צחי מחלב על הנבנה צחיח - צחה על האודם הנוטה אל הכהות מול צמאון ויובש. שחר על דמדומי חמה - שחור. חור על הלובן. מרה על מראה הכהות הנמשך מחמום ושרפה. חמון בגדים על האודם כדם. בליל חמין על הגר והנקוי הנמשך מצבע הלובן. להב ביק• על אודם וזהרוריה כצבע האש. להב החיב. ביק מנית על לובן הברזל המלוטש. וכן מרב הוחדה וגם מורטה על לובן הברזל המחודד. נמישת ממויכי על צנע הנחושת. הנה הקדמתי לך את כל אלה. טמנם בחוגיך כי יאירו לך נתיב בהרבה מחשכי הלשון. ובזה נכונן פעמינו לבוא פנימה. וד' יכונן מעשי יבינו וישלים חפצנו ומאזוינו. לקלע המטרה ולא להחטיא. קורא אהוב! העלים האלה אשל אניכי נותן לפניך היום, המה לק חלק קטן מחבורי הגדול "חקרי לשון" אשר חלקתיו לשלשת חלקים. החלק הא׳ יכלול דרכי הסתעפות המושגים והצטרפותם זה על זה. ותפשתי בזה ההסתעפות היותר בלתי מלאכתית והיותר כאותה לטבע מנימי הלשון. הנעורים אז מכל חכמת. וחכמת ההגיון לא שמת עדן קן לה בלגית המתבוננים. יהעלים <>