Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 48

48 התהוותה. וננעורי מדבריה. ונודע למדי המערה בלשן אחד בדודנו נידון Warmen זכר - )כר. והשערה בלשן אחר בהשתתפות בשר - במורה. והשערות הענקים: בן גאכ״ח. בלמש״י הראב״ע במליצה המשמר׳: עשהי עשר. במחילה כבוד החכמים ההם. אשר קטכם עבה ממהני, השערתה אינה משכמת לדרכי הציור של הראשונים מניסי הלשון. כאשר עיני הקורא המשכיל צופיות. ואנוכי הצעיר בראותי זאיז העזובה בשדה תרומות לשוננו היקרה. נתתי את לבי למקור ולחפש אחר ההמרם היותר בלתי מלאכתיה/ ראוי שתיוחש לראשוני המדברים, דבר אין להם עם ההישרה ההגיונית, ועל שלבי שולם החכמה לא נשו עדן הצג כפים רגלים. והיה בצללי במי אדיר החפיש, ונחקר תהום הבקודת, מצאתי שאיזה מושגים מתי משפר ונער יכתנם, רני התשתעפות מאוד בלשון, וכמעע שלשה מלקי הלשון בנקל יוכלו הסתעף והמגזר מהם. כמושג העוקץ, הגונה. הכריתה. ההתפשטות והקמור. וכמעט נפתה לני לחשבם למושגים עקרים ובלתי מתפרדים עוד. אולם כאשר העמקתי בעיון וחפשתי בחפיש אחר תפוש, ראה זה מצאתי שעל קוטב מושג אחד ראשי ומוחש מושבות הנה לאשי שרשרות הלשון. והמון מושגיה הכלולים בה, כולם יוצאי ירך המושג ההוא, ומבטנו יצאו. הלא הוא: מושג תשמש ופעולתו ההברקה והזוהר ולדעתנו השערה קרונה היא. ומוכשרת להאמן, למי שמשים נגד עיניו למדי מצב ראשוני המדברים הטנעים. מעוט השכלתם, וקט ידיעתם אז המוחשים• שהימה ראשית התפעלותם ממלכת השמים החישה• מושבה במשבצות אלפי כוכבים מזהירים ונוצצים ככידודי אש ברקיע השמים. הנטוי ממעל לראשינו כשפריר איתן וכאוהל בל יצען. הלא נראה בראשוני הזמנים, היותם חושבים אותה אלוה. ועובדים אליה ולהמון צבאית קאורמים עמה לחברה נמשנות תהלוכותם אשר תאר להם בשרד אל עליון הרוכב על מלמו ואשר לכולם נשם קראמו, ועוד כל ימי הארץ יתפעלו תמיד המחשבים ממנה, ותצליל נקרב לבם מוחש עז ומתניתש עד לבלתי המחות. ומה גס ראשוני המדברים, הנעורים אז מכל המון המוחשים הממלאים עתה נהר׳ נחלי לבותינו על כל גדותס, להיותם קרובים לנו ומתחקים בקרבינו עוד בראשית ימי הנעורים, טרם צאתנו. החוצה על פני רחבי התבל המלאה לה חן והדר, להתענג מזיו הוד קרניה ונוגה שביבי אשה מוקדי עולם. איך ועל איזה דרך יצאו לתם ממושג זה העצמי והקדום, כל יתר המון המושגים והתיחשות אחרוני המוחשים, הוחשו להם על יד, בשגות אס״כ רחבו השכלותיתם והשגותיהם, עליה, זאת היא מטרת חפצנו ועליה נמנן חצי חקירתנו והשכלותינו במאמרנו זה. אולם אל תחכה ממני קורא אהוב! לשום לך משטר ושדר בערך השתעפותס זה מזה. איזה היה עד״מ ראשון ואיזה אחרון. נאשר בכל השערותינו יהיו יומר קרובים לשכל וגדורים יותר בחוקי ההגיון, לא נוכל להגביל בברור, אם ע״ז הדרך דרכו ג״כ ראשוני המדברים. לאשר לא יצויר שנדע עתה שדר צרכיהם ומעבדיהס אז, הולידו בקרבם הצורך להפשיט להם ציורים להמת. אכן כבור לכו הערכים כפי מת שיושר יותר לעכין שאנו בו. וכפי מה שמחייב היחש הנחוץ. יהיו התהוותם אצל המדברים קדום או מאוחר. אמנם ממה שיאלצני הצורך להודיעך פה נפתח דברנו. בטרם תחדור פנימה ותחן לך מהלכים בתוך צלעיו ומונאיו. הוא• א׳ שהשלילה וחוזק המושג והכבדו, ■ השתמנות אחת לתם נשפה. הכבדת המבטא. והוא התרבותה בכמות או באיכות. רצוני אם ע״י