Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 42

- צ4 — Von Jakob Reifmann Z)2k2^ המנע והדה כמאמי צביה הגה, ובנצמדים מגי רמה. ארח אחד להך ואל מטרת אמת עפעפיהן יישירו. מאויי שה־הן תדרים, ומגמה פניהן יחד ה־וה כל דנר אשר כחן הסה ידן מצור ממים דעים ערוך על אפניו הגועדים מראש מקדם. שתיתן פקידי אל, לסמור את כל תיקום אשי עשו אצנעוהיו, ■ולהמנוגן על כל צעדיו, ולהגחת כל ממעלותיו נמעצות ודעת. משרת תמנע היא על ארץ ומלואה, על תנל וצאצאיה, איש לא נעדר. ומשרת הדר היא רנ על האדם מכלל עלילות שדי ומנזר יצורי חלד. נן אדם לנדו הפקיד עליון נידה לגהלהו נתנוגת עצמת, ולהורותו דרך ינחר, ולהטות מעלליו ומזמותיו אל מקום זה יתד להם אלהים. אך לזרע אדם אך לילד הזה היקר כעיני מחוללו'מרננות כניו ונמתי ו נתנו שתי אמנות להדריכו נמעגלי צדק, ולשעשעו על נרכים, מנע ודת החכמות. הנה כנפיהן הפישנה, ויהיו עליו סתרה מן אנן נגן> ומן צור מכשול. ועינן תשיתנת עליו לכלכלו נבל מוג. המנע תפתח ידה, והשביעהו סלנ סמים, יכול ען שדי עם ממאת נקר. והדת תתן לו דגן שמים לשנע, לחם חכמה ומותי,• ומים,ממקור דעת. לפי ימי גנר תתן המנע אכל, ולפי שנותיו תכלבלהו, ליונק, סלנ שדים, לגמול. מעט מרק מנשר רך וטוב, מעט לחם תלת, מעט פרי עץ, וכאשר ירנו ימיו כן ירכה מאכלו, וכן יפרץ מזנו. נדרכיה דת מהלך, והליכותיה תנחר לה, גם היא תכלכל לעי ימות אדם, ועל פי שנותיו תשנר רענון נפשו. לטף, לא תמן מזמרת פרי תנואתה רק מעט צרי, רק מעט דנש, לנחור, תוסיף מעדנים, וכאשר ירכייך ימיו כן מרנה מטעמיתיו, כי נרג ימים רג — מצות וחקיס, ויוסיף שנות חיים, יוסיף עדות ומשפטים. שעשועים הכינה המנע למשוך ילדים אחריה, ולהתנ אליה לננס לסור אל משמעתה, לשמור את פיה, ולשמוע נקול פקודיה. כי מאן ימאן ילד אין לנ שתו שקוי תעלה, ויסגר דל שפתיו מנוא רפאות שארו, יפתהו אניהו כשעשועים, ימן לי שושנה עינה כעין ארגמן, שוש ישיש נה כמוצא אלפי זהג, וימלא שאלת הורו. או יונת חן בנוצת צנע רקמתים רנת הוד והדר יקריג לו אשכר, התן שמחה נלנו, וממתיק מררות התעלה, ותהי נפיו כדנש. או צפוי רננים יוניל לו שי, נועם קול זמרתו ימלא כליותיו גיל, וימן בגללו לאכיו כל אשר ישאל, וכהה עוד רנות• וכן עשתה הדת. הכינה לה שעשועים למשוך נהם אמריה איש חסר לנ׳ אס עול ימים, ואם רג השנים אשר נאין נינה כילד פותה הנהו גם כי נחפה שערמו נכסף. הן, מדל דעת ונעדר מזמה אך נמשעשעי נפש, אך נמשמחי לנ ימשך אחרי הדת. פקידיה הנחמדים מפז כנד אנן לו ומועקה נממניו כפלח תחתית. נענור איש כזה יקדה הדת דנרים להטות לנו אליה. נמעונת אלהי קדם ונזנול תפארתו הפקידה מנגנים ומשרדים נכל כלי שיר, לתת שמחה נלנ כל הנאים להשתחות לפני מחולל תנל• ומכסף כל נשר ותערג כל נפש הסתופף ננית אלהים. כן צותה נגלל זת לפאר מקדש אל ומשרתיו נכל עדי תפארה, ונבל הוד ותדר ונכל חמדת עין, גם לשום קטרת מעשה רקח נאף כל נאיו. ועל מניאי ככורים מנחת לצור ישראל, יסדת, לחלל כחלילים. וללכת כמחול משחקים ובקול רנה ותודה, ולדדות כהמון חוגג