Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 41

41 עוד מם: ״גם מליצת והיו לנוועפת אין לה דוגמא נדנוד המשליי." — שפיח: אענדנו עשרות לי, והיית עשרת תפארת גידיה׳ ודומיהם הרנה. ואולי גס: "וכתנתס על מזוזות ניתך ונשעליך״ (עיין להלן p<׳ ע׳) היא ע״ד מליצה למנהגם אז לכתונ נפתח השער מאמר קצר ויקד נמונן כולל תכנית תכלית הנית ההוא, כמסופר לנו מן פתחי נתי אלהיהם ותדרי עקד ספריהם לזכרון, ע״כ אמר ישעיה במליצתו על ההפך: "ואת זכרוני שמת אחר הדלת והמזוזה" והישג פירש המשורר הר״ר שלום הכהן ז״ל, כי ויתיו על דלתות השער" היו מאמרים מלאי כוונה קצרה- ההרגלו לכתוג על הפתח גניא ונצאת גו איש אשר רות תבונה נו, אך דוד כתבם כמו בשנעון, כמובא יס ניר דוד. ע״כ צוה משה לנכי ישראל (שמות י״נ) כי למען יכירו נחפזה נאיפל חצי הלילה את בתי בני ישראל יקהו מדם הפתח ונתנו (היינו יכתני כעין: וקרש לנפש לא תתנו בבשרכם וכתונת, קעקע לא תתנו בכם, וכמו: יאה נתתי לפניך, שרצונו על הספר התורה אשר כתב לפניהם, וכן: ונתת את הברכה על הר גריזים וגו' שמודה על הדבור ואולי גם על הכתיבה, כי דברים כ״ז נ׳ משמע כוונת כתיבה) אותות אדומות המזהירות באישון לילה וכוללות איזו מאמר קצר כי פה יאכל איש ישראל את פסחו מתניו חגורים ומקלו נידו ללכת לדרכו. ולולי דמסתפינא הייתי אומר כי גם זכרון חיוב היות ענד עולם בבית מיוחד עם אשתו ובניו אשר אהב נחקק בצפורן בקוצר מלים על הדלת והמזוזה סל הבית הזה. (ע״כ יאמר שמות כ״א ו' אל הדלת או אל המזוזה בה' הידועה) והעש ברזל היא המרצע אשר חקק בדלת חובת השעבוד וגס שרע במענו כתונת קעקע (ע״ד שהזכרנו לעיל ממנהג הרומים לקעקע על נשר העבדים שמות אדוניהם) קלת מאד (שיעור קשן הבלתי נאסר מציווי וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם) גס באזנו (או אולי גס הוא ע״ד מליצה כמו: אזניס כרית לי, העי ני האנשים התם, גולה את אזני) לרמוז: שמוע בקול אדונו ועורו אל משמעתו. וזהו (דברים ש״ו) ונתת (ר״ל וכתבת כמבואר לעיל שמשתמש הכתיב במובן בתיבה בזאת בלשון נתינה) באזנו ,ובדלת ובמקומו (שמות כ״א) ורצע אדוניו את אזנו במרצע; כי בלי פי׳ יזה הלא תהי,אכזריות חמה למחוך במסמר ברזל אוזן איש נקי אשר נכמרו ניחומיו לעזוב את אשתו ואת בניו ומתנדב לעבוד את אדונו עד עולם, לחלון) את בשרו במקבת עד אשר תצא מצד השני לנקוב את הדלת והמזוזה, ואם קל הדבר בתנוך הלא כרצח הוא נעצם האוזן. ועתה בעבור התרגל התמידי והנודע הזה צוה כאן בדדך מליצה. שכל דברי התורה הזאת, אף אם רבים המה, יהיו שגורים כ״כ בפיהם ובלבבם לעשותם כאלו נתונים נתונים המה להכתג נשנים שלשה מלים על דלתי מזוזות בתיהם ונשעריהם לזכרון שעבודים ע״ד; עבדי הם, כי לי בני ישראל עבדים. נ״ל. (ההמשך במחברת הנאת.) 6