Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 43

43 עד הר אל, ולהוליך לפניהם בדרך שור קדוש לדי להקטיר אותו המזבחה אשה ריח ניחת, קרניו מצפות זהב, ועל ראשו יציץ זר עלי זית, ועוד שעשועים כאלה אשר הם תאוה לעינים ועדנה לאזנים, למען פתות בהם לב העם להרחיק נדוד מביתו אל בת ציון אך במעט מזער מזמרת הארך. ועוד דברים כאלה ימצא הנבון בדת אשר אינם מצות, כי אם שעשועים למשוך נהם הבערים כבעבותות אחרי המצות, ולא יחשבו, כי אם לתומכיה. למפעלות הטבע ומן, ועת לכל מעבדיה. כל תכונן בעתו. ביום. תעורר את האדם אל עבודה ועמל, ולילה, תישנהו על ברכיה. באביב דשא תצמיח, ותעדה עני אדמת בציצים מציצים שונים, ומשפך רוח חיים על כל נשר, ותעיר את התור להשמיע את קולה. נקיץ, מבשל קציר, ותמך עמקים בר, ותמלא עץ השדה מגד תבואת שמש. בבציר תבכר עננים. ותרבה גיל בכרמים. בתתו, תאבל הארך וכל ען פרי, ותכת אתהן בתות לבן כצמר צחר, ותשליך קרח נורא, יהאלן את האדם ללבוש שנים. וכן הדת היוצאת לה בעקבות תטבע תכונן את כל מעשיה בעת נאות להם. עת משים לתורה, עת לחכמת, עת לתפלה, עת שגת בדד, עת שבת אחים גם יחד, עת שמח העם בשאון עשור ונבל, עת החרידו בתקע שופר, עת תקרב דבר כמו נגיד, עת שקן תשקצנו. מאזני תזמן בידיה, ובתם תפלס כל מעגלותיה. ותשקול כל הליכותיה. גם מקום מועד אל עלילות הטבע. כי יקח איש עץ מארן מילדתו, ויטעהי בארן אחרת, ימיש מעשות ערי ועלהו נבל ינל גם אם ישתלהו על פלגי מים. אדמה אדמת מועדות אל כל ען, אדמת ארן מצרים תגדל ען זה, ואדמת ארן הודו תגדל ען אחר. וכן מתר אחד נחשה וברזל יחצנו, ומהר אחר כשן» וזהב יקחו, וגה לעיף השמים מיעד מקום למושב, הן צפור הפרדס אך הודו מזרחית תאוה למשכן לה, ויונק דגש (דעל האניגזויגער, קאלינרי) אך אמעריקא דרומית יבחר, וכן לחית ולכל נהמה. חית אזיר (גירטעלטתיער) אך באמעריקא, ורק במקומות חמים, ומגורי חית גיראפפע אך באפריקא הפנימית, והסוסים היקרים מאד רק נערב ימצאו, וכאלה עוד הרבה וכן לדגי הים ולכל צאצאי תבל, ונקל לכל מנין לדרוש כל זה מעל ספרי תולדות הטבע. וגס אל הדת אחותה מקום מועד, גם היא תתור לכל דבר מקום נאות לו, ההל אשר העלה אברהם את כל חמדת לבנו לעולת יעדה למקום זבחי אלהים. והאין אשר אוירה חיי נשמות ואבקת יסלה במר דרור היא ארן כנען (קינת ציון הלא תשאלי) לתורה ולדבר ד' הקדישה גם פקודים רבים אשר באדמת עפר (פי' חז״ל יקבם נשם מצות התלויות בארן) תלואיס, אך על אדמת עפר הארן ההיא יסדה, וכל מכם לב יוסף לקח וימצא עוד באלה. הטבע תחדל לעשות דגל דבר נהחדל סבתו. כי יחדלו הנשיאים לעלות מקצת הארן מחדל הטבע להוריה טל ומער ותשבת מעשות תבואת שדת וכרס. וכן הדת אס תנזר אמד לעשות דבר אחד בגלל דבר אחר, תניא הדבר הזה נהחדל הדבר האחר, ואין את לפשה כי ייגעו הסלים אל משמעתה לריק ולאפע, לא לעזר, ולא להועיל. הן גם שור וחמול לא ייגע איש לשוא, הימרוש איש בבקרים מבלתי הועיל כל מאומה? היעמוס על חמורו רק להכביד עלו ולהכשיל כחו וכל שכי לא יהי לו? ולמה זה יינגף בן אדם תבל? ים התלאות הולך וסוער עלי, על בן אך כקורן בעיניו הייתי עתה, וכי ישתק הים הזה מעלי ארנה לדבר על הענין המועיל הזה. «