Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 38

סי« ן ד',. הכתוב: היוצר יחד לגם המבין אל כל מעשיהם, להוכחה הידיעה האלהית בכל מחשבות בני האדם — וממילא אן> במעשיהם העתידים — נמצא במאמרי "אני מאמין" בעיקר העשירי. ולא אדע (על זה העירני חותני המנוח מוה' מרדכי ליב שפיעגעל תנצנ״ה) מדוע המשדר הזה הוכית אך בעיקר הזה מן הכתוב ולא עשה כן בהעיקליס האחרים. אשר לכולם ישנם כתובים על מה שישמוכו. — לעיוני החכם ישייר פה בהיתר שתילה הידיעה והבחירה ותמצאו כלול ג״כ בדברי הרמב״ם "אין ידיעתו כידיעתנו" נמצאים בשי אפיקי יהודה. שימן זי• יוצק זהב רותח אל פי השופר הצרפתי Voltaire באמרו, כי געת ההיא לא ידע עוד המחוקק ועמו מהאמונה המנחמת הזאת, מהשארת הנפש, ע״ב לא זכרה בתורתו, ובאמת נפלאת בעינינו שאלת התלמוד לחפש בדחוקים שונים: תחית המתים (אשר לפי הרמב״ם ת׳ תשובה היא עיקר השאלת הנפש, וע״ז אמר הראנ״ד שם: דברי האיש הזה קרובים למי שאמר אין תמית המתים לנופות אלא לנשמות בלבד. ונקרא בשם תמית המתים לפי דעתו במורה כי הנשמה היא רק תבונה נולדה עם הגוף, ע״כ אחרי מות האדם תקום לחיות בפייע אשר עוד לא נשתה מיום הנראה.) מן התורה מנין? — ומכל הכתובים שהביא. החכם ישייר לא מוכח כי אם שהאדם מורכב גס מחלק אלוה ממעל, ושיש לנפש יתרון מה על הגוף גם במעלה גם באורך זמן הויתו; אולם חיי הנצח ותכלית ההשארה עם כל מתק נעימותיה בימין אל שדי מאן דכר שמיה? וצדיק באמונתו יחיה! רצון החכם ישייר פה כי "אורך ימים" לא ירמוז כי אם על הנצחיות, אינו מוכרע" הלא אמר (תהלים כ״א) חיים שאל ממך נתתה לו אורך ימים עולם ועד, הרי כי גם אורך ימים גם עולם ועד מורה פעם רק על חיים ארוכים בעו״הז, בי מנין ידע המשורר כי הקב״ה נעתר אל המלך לחוננהו חיים נצחיים? גם ענין כל המזמור מוקב שם רק על טובות העולם העובר. בשגס לדעת רוב מפרשי הפשט מושב "לאידך ימים״(שם צ״ג) על הפעל נאוה והשם הוא ביחש לקריאה. שימן י״ג. לשון החכם ישייר: ולבל הפחות היה מישיף עליו איזה דבור להזהיר הקורא פן יפול גם הוא בהכחשה ההיא, הן אם לא הזהיר תוכ״ד הלא הזהירהו אחייב באמרו גשם אנטליון: הזהרו בדבריכם שמא תחונו ובו׳ ונמצא שם שמים מתחלל, שרמז לדעת רוב המפורשים על תקלת אנכויגכיש עם צדוק וביתוש• שימן י״ט. דברי היש״ר: "הם הרבו לדקדק בה כמנהגם בכל דבר כדי להתנגד אל הכת החדשה" הזכירוני בדברי שפינוזה בשפרו מורת האלהית המדינית בהעתקה אויערגאך לאמר: Daß aber die Pharisäer nach״ Verlust des Reiches diese Zeremonien oder doch einen großen Theil derselben noch beibehalten haben, thaten sie mehr um sich — ".den Christen zu widersetzen, als um Gott zu gefallen היש״ר המקשה בכוונת ריא״ם נאמרו לענין נטילת דים, שנכלל במאמר הנביא: ככה יאכלו בני ישראל את לחמס טמא. ול״ד רצונו: אחרי שהצתוב מאיים עליהם בדרך עונש, שמרוב עבודה וקוצר רוח בארן לא להם *וכלאו'