Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 36

— 36 — רנת שגעה לה נפשי ונוהג והמת דשן נאמרותיך המזוקקות שנעמיס, מעה אשר כמן לי אלהים עיהים לראות הפלאות מתורתו, וכרה לי אוזן לשמוע גלמודים טהורים מכל שיג חלאה הגלי שוא מעשי תעתועים. כל מעיהי התעלאי והשתוממו ניראת התרוממות על גודל רוח נין אשר כמן אלהים נך, להגי! ולהשכיל נמורתכו הקדושה, ולגלות תעלומי משתריה מניהות למגוי כתוניה המצהירים לעין ישי רואה והעלמים מעין כל חי אחרי שרירות לנו הרע הגודש טיט הגל ויפש אמונות שוא נאש זרה נקרנס להשתרר על הקהל ולהתעטף נאדרת שקר למען כחש נה' ונעשה ענדו. ככה השתעשעה נפשי נשפרך המשולא "התורה והפילושופיא" נגלומך לעינינו דניים כמושים נחפש מחופש הדק היטב ננקיאות מעירה השתוממות ותקרנ את נפ השמים — התורה — אל אחותה נת הארץ — הפילושופיא — והיו לאחדים נתעודת האדם ואשרו. ואת אשר רחקו כל חכמי עמנו עד כה קשרת נמעדכות ככיתות ויהי לפלא. ככה הראית לנו כוחך נתורה וידך החזקה נחכמה נאגרותיך החמודות אשר האירו אף על משכת ארן מולדתי גאליציען. אולם האחרון הכניד, הוא שפרך היקר, נאין על עפר משלו, "נתינת הקנלה" נו משיר הינלת מעיני עדת ישורן, והרגזת רנני ארך מכשאותם לחזות ניפעת האמת ונזוהר הצדקה והשלום, ולא יושיפו עוד לנהל חת עם ישראל חמת ערפלי עלטה נממשך מעשי תעתועים ומצות אנשים מלומדה. לא נא עוד כנושם הזה נמחנה הענרים! — ולידידי החכם המשורר הנעלה הר״ר Dr. M. Letteris אודה נכל לני, כי הוא אשר העיר את רוחי לתפוש אחלי שפרך המפואר הזה ולהניאהו אלי, כי איש יושב אוהלים אנכי, עומד על משמרתי להורות צעירי נני עמנו כפי משת נדנח אלהיס אשר חנני כיד חשדו הטונה עלי. ואך מדי פעם נפעם ארהינ ננפשי עוז לנא נקהל הענריס עם מגלח קטן, אשר הרתה רומי וילדה עטי נגנול שדה שפתנו הקדושה. ואתה אל יחר אף אדוני נקטון הנמלים וקציץ כנפים כמיני. אשר מלאו לנו להעמיש על ראשך, הגונה גשמים מעלות מכמה ודעת, דנרים קטני ערך ואמרי עפר ואפר, כי כתלמיד לפני רנו הנני נא לפניך. להציע לפני הדום לסקול ערן החבור ההוא «ואוני צדק. היו היה עם לנב איוה נכונים לספרני מעה לעס נמכחני ידיהם על אודוסיו וכי'. ועפה מנין המון המנקרים האלה אבחר נסלסה לנד להזכירם סה: והס, הראסון ונו', הסלים* היה איש הנינוח מעיר גאלאן ר' שלמה מנין סמי, הוא המוציא לאיי עהה מנהגי סיללער מועחקיס ענייה, דהן על לנו לכנדני גם הוא נאגרה מלאה דנרי סן, «! •טעו; מל אהה הרעים אן לא על הענין הראסיי אשר אליו הסקסתי בחבורי, ואן אליו הריצוחי חסונה כראוי, אולי הבאנה שלם החסונות האלה לאור עולם לעס מצוא עכ״ל. עוד אעריך, קורא יקר, על דנר זעיר והער והוא כי מהכתב הנוכחי אסר סלחה׳ לישר זצלה״ה, לא נשאר בידי העסקה נקיה אוח נאות. כי אם הנהג הראסיי בלי שדרים, ויוכל היות כי נהמנתב הנקי אסר הריצות׳ אל יס״ר זצלה״ה שניתי ותגהתי כהעס נשעם אוח או מלה אחת או שתים, והקורא מכתבי נכ״י הנמצא נין מכתבי ישייר וימצא נו איזו שנוים מהנדהש הה אל יש ת עלי חטאת כחס וזיון) ח״ו, כי לא נשיתי נאלה. שלטה רובין.