Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 35

\ — 35 - אי לאיי להחענוה בכ״ד בו ומדוע לא המלא בתפלת לום הזה שום זכי מנממיה הנ״ל אם באמת עליו נתמך הלום הזה? ואולי קראוהו ל׳ יהודה הנבול בשמרו מהתת יהודא (פ׳ אמור) "וכן סוף תשרי" מבלי להגבילו באיזה יום מן הימים. עוד יש לי דברים לדבר עמך אך בי אדוני ואל יחר אפך, כי הדבר אשד אני דובר הפעם ידעתי כי רק הוא אכן בכל זאת כמעמשה הוא על ליי אף לא אכתידו תמת לשוני, והוא : היש מן מאפשרים להתאחד בתלת הקראים והרבנים והיו לאחד? ואם אמר תאמר: מי שמך לאיש שר ושופע, נינול הכרמים כרם ישראל? אז אשיבך: רתוק ממני כזאת אדוני! אמנם מדאגה מדבד אשל אדבר בו; הלא מעקלי דתנו הוא בנין בית הבחירה השלישי ובבל יום המכה שתבכה על תלה כמאמרה: "היום, אם בקולו תשמעו!" ומי אשל לא יאמין בזה אין לו חלק ונמלה בישראל; אז נבוא לציון ברננה ונקבץ נדמנו מכנפות האין ויעמדו הבהנים על דוכנם והלוים על שירם וזמרם ויבואו גם בהי המקרא בתיכם גם מבני הרבנים; אך מה אני רואה? אלו יתקעו שופר בעיר, ואלו לא ימרדו אף מעע מזעיר; אלו יענו נפשותס ישנו בתעניתם, ואלו ישדדו אדמתם יאריכו למעניתס; אלו ישבו נצל שכה, ואלו יקראוה בקה ומנוקה; אלו יאכלו מצות ומרורים, ואלו ישתו שכל מעורים; אלו יתפלו יום אמד לעומר, ואלו יהפכוהו כחותם ממר. זה שלש פעמים נשנה ילאה שעלוריה בבית ישראל; והכהן המשיח? אס מהקלאים אז ישעמוהו בעלי החצים, ואס מהרבנים אז האמרים עמו נצים, ומה יהיה נתופנו? ריב מדון ומצה, איש באחיו יהתלו כאשר היה נעו״ה נימי הפרושים, הצדוקים והניתושים. הלזאת יקרא משוש כל הארץ? הלא עוד לנו שנת פה בארץ נכריה, תמת גפן מוריה, מבית מלא זבחי ריב, ומה לנו לעזוב את שיר הנשר בשנתנו בקרב העמים אשל שלמים הם אתנו ללכת לאלץ זנת מלת ולענה! — חזיונות כאלה הנעיתוני ותערוני להראות לך המראה הנורא הזה; ינישישים מכמה להשיב רומי אשל כהלם פעם יהלמני עדי שוב אמריך אלי. ומבלי להערימך עוד ולמרר את נפשך היקרה אשים קנצי למלין ואתיים בברכת אכול בשמחה לחמך למם עוני, במג המצות הבע״ל ואל תהיה קלה בעיניך ברכת הדיוע כמוני נראס־קאנישא אדר תו״ך, עניו ייייקייד יוסף לעמי. (התשובה במחברת הנאה). .Von Salomo Rubin מכתבים אל יש״ר * *1 >}׳ ישא ה׳ פניו אליך, גבר רם בתורה ונשא בחכמה, ראש המדברים וגביר נעלי אקופות, גאון זמננו ופאר משכילי עמנו, האירה הארץ מכבוד זוהר שמו הר״ר יצחק שמואל ריגייו! יזיי״א. — * הממזג הזה וססונחו בצדו מזכיר המכס היעלה הר״ר יפ״ר זללה״ה נסחרו האחרון אשר הדפיס לחיי מוחו מוח יפריח וקרא פמו! "ילקוט יפ׳ר". ח״ל פס נהוסחוח אל קויטייס "מזכרח ■פייר ״צד 177 :״ סחר נחינס הקנלה יכו' רנני הדור חרקו עליו סן, הניטו נו כלאחר •ד והיו כמחריפיס וכוי. אמים לעומח אלה היה ג״כ מ׳ סהסמיע קולו על מלאכחי זאח וכוי אמנם אם יוחד מאלה לא נדחס *