Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 22

במישור, או מי יבנוא בשפתיה את רמשי יונתן, עת לנוגה הירח אשר «גי1 בקיעי עננים נשקף עיניו את העלמה מצפנה, אם לפני רגעים אחדים קי^ אדם — נאשר הוא אדם הניעהו לרדת לעמקי בור ולעזור לב נשבר ונדכה׳ מה מאוד שש לנו עתה בקרנו לראות כי הנמלעת היא עלמה צעירת ימים ועונת סן עד מאוד מי זאת? חשב בלבו, אם בת אדם מאדמה, או בת אלהים ירדה מרמה? כקש יבש נהריסו אש, ככה מיש החלה אש האהבה בקרני לקדוח ובכל ירכתי לנו שלחה זיקיה. — אולם בכל זאת נצר בחכמתו עלי דל שפתיו מבלי הגיד לנערת דבר ערם תביא העת לדבר. מה אשיב ■לך׳ איש חמודות על כל תגמולך עלי? שאלה העלמה אמרי גם תער רגשותיה בקרנה לדממת ודמעות תורת וגיל זורמו עיניה — הגידה נא לי מה שמך, למען על לוח לני אכתבנו ובשובי לביתי לאמי אודיענו, למען מברכך גם היא, מלבד אשד תעניקך מכל אשר ברכת ד׳. אולם הה! מה אמרתי! תלם נא יקר רוח, אם לא בזדון הכלמתיך. אמנם לא נכחד ממני, כי לא בעד מתת חלצמני «מצר, ורק יען לב עהור בקרבך צפון, פתוח לכל רגש קודש י- אהבה ידידות ממלה ויראת ד׳! צדקת חמדתי, דבריך כנים, ענה העלם, מנוקר חיי לא קנאתי במצליח דרכו ואוסף הון כעיע חוצות, כי מה ימנו אוצרות זהב וכתף לנעליהם סמור עמל נפשם וזיעת אפם, אם לא דאגה ועצבת עד בלי די? בצל האושר נעילי כתף לא ינוחו ומרגוע לשוא יבקשו ולא ימצאו, עדי יכתה עליהם צלמות ובארך רפאים ינוסו עם כל יגיעי כס, אך אף כי בדלי לתף לא ז אספון, אל תחשובי כי אבוז כל תגמול ושלום! ומה אתה שואל ממני? גדולות אבקש: אהבתך! ענה יוחנן בקול דממה ״לני? שאלה תרצה, לבי כבר לך הקדשתי עת מני גיר הוצאתני" איפה? האתן לדבריך אמון? שאל עיני ותגדך כי לא שקר מלי, ורשמי פני ובר לבי לך יעידון! ענתה הנערה שמעני איפה עלמה נעימה, אמר יונתן, הן דבר נחון עמה לביתי יקראני — אהה! אני הזקן אשר נפל למשכב זה ימים רבים, בראותו כי קרבו ימיו למות שלח אלי לבוא מהרה אליו, למען אנכי בנו יחידו אעצום את עפעפי עיניו הכהות, ובזרועות׳ ישן המותה. למלאות אחרית פקידתו, לקחת ברכה מאתו, טרם יעזוב את ארך הנשמה הלזו להתהלך לעני ד' בארצית החיים, מהדתי לשום לדרך פעמי, גשם ומטר סוחף לא עצרוני במסעי יומם, וחשכה ושנה לילה, כאשר עיניך רואות. אם כן, עמה תרצה, מושה ואל תתמהמה פה אף רגע, מהר עופה עלי כנפי אהבה אליו למען תשמח את נפשו השוקקה ומברכך טרם עלותה השמימה. — היטבת לדבר, תמה! אמנם אני עמה לדרכי אלך, אולם בטחי בעוז אהבתי אשר אשה לא תכבה נצח, כי לימים לא כבירים בוא אבוא לעיר מושבך ואת מסתרי לני לאוזן אמך, אולי לא תמנעך ממני. ממך? שאלה האהובה •— ואיה תמצא איש יקר ונכבד ממך? או במה איפה תוכל שלם את נשיה לך, אם לא בנפש בתה אשר ממות הצלת? לכן, אמר יונתן, השבעי לי, יקרתי! טרם הערדי, כי תוחיל עלי בואי ולא תנגוד בי, גס אתמהמה לבוא, ואף אנכי אשבע כן■ יסור יסרני יה, אם לאיש אחר זולתך' את דודי אתן! ושמי מספר החיים ימסה אם אפה אסרת אקס! ומי יעד בנו אם בריתנו נפירה? שאלת תרצה, הבור בו נפלת והחולדה אשר עמה כבלי שפסה עומדת! כחצות הלילה באה מרצה לביתה בלי מקרה