Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 21

- 21 - •מסורת הברית ד .Von I. Meller מ מ פ נו י ה' אמת צ ד ק ו י ח ד י ז (זמירות ישראל) הייס לד מאוד, פ:ה לערוג, עת העלמה תרצה הרימה פעמיה לשוב אלי עיר מולדתה אחרי התענגה כל היום עלי כלילת אחת מרעיותיה: מדוע כה ללכת תאיצי אהוגתי? שאלה רעותה, אחלי לילי פה גס הלילה, ומחר נשוג השמש לחוג שמיס ופנית והלכת לדרכך. שאי יקרתי אס שלמך זאת לא אמלא! הן אנכי את דברי לאמי נתתי כי עוד היום לפנות ערג אשובה, ואם אלין פה הלילה יייילא פי לא אשמור הלא דאג תדאג לי ותשתוחח עליה נפשה, פן קרני י^תין אמנם עוד היום גדול, ובערס תבוא החרתה ויהי לילה אני בזרועות הורתי אנוח. כה דנרה העלמה והשק ליעיתה וחפן שכמה ללכת. — האהבה תשוה רגלינו כאילות, וכצבי ירוץ פתח; גם רגלי מרצה מאוד קלי, אך מדי ערכה נפשה מליה לתפר לאתה האהובה את כל אשר ראתה עינה היום, למען תחדה נשמחה ,גם את פניה, הגו רגליה מן המתלה ללכת דרך לא תלולה, והיא לא ידעת. השמש ירדה תחתיה וזהרה אספה, גס נתיך הליל וצבאותיו לא נראו עמת לעין, כי עב ענן כקה אופל כל פני רקיע השמים יימשו חושך, עיפה ויגעת כח שלחה תרצה עינה הנה והנח למור אם לא ייחק מנה עוד מקום חפצה, ומת מאד אחזמה פלצות, לדעת כי מגלי משים אנדה הדרך וכי תועה הנה. בפרץ רחב פרצו דמעותיה החוצה ויאפילו את אור עיניה, וכמעע צעדה שנים או שלשה צעדים ותפול בבור עמוק עד מאוד• לשוא הרימה בכח קולה עד כי היד הריס עוררה, בדי ריק צעקה, אין מושיע לה. — ויהי כראותה כי תקומה הבל ותוחלתה מאפע, ותפן למעלה ולפני אלהי אבותיה שפכה שיח : אתת אל רחום וחנון אבי יתומים ומעוז אנוש בצרתה, הנו נא גס אלי אזנך, ואם לא למעני, כי קשת לב ומלאת עון אנכי, עשה למען דוד אני, אשר תתהלך לחניך בתום וביושר לגג מנוער עדי זקנה ושינת; תנה עוז לבת אמתך לעלות מעלה, או שלח מלאכיך, המה מנוד שאון הזה ׳עלוני ולנות מולדתי ינחוני. קרוב ד' לכל קוראיו בתום לב, ולתפלת נפש זכה ומרה, בכל עת אזנו קשבת. כמעע כלתה לדבר, ותנה קול קורא באזניה: מי את אשר צעקתך עלה באזני? ומה לך פת? כצלצלי כנור נעים עם נבל, לאוזן אוהב זמרה ישיר; כן מתקו קול דברי האיש הקורא לאזני הנערה האומללה אשר כמענז החלה ליאש כי ישלח ד' לה עזרתי מקודש. נערה עניה ונתעה, אשר שלחך ד' רחום וחנון לחלון נפשה ממות. במענו מלין ורב שכל ספרה לו את כל המוצאות אותה הי־ם, ומה הביאה הלום. הרגיעי, כן דברת, כי למסית נפשל שלחני ד' הנה, אנכי אעלך עלה. בה דבר האיש הנכר, ולא אחר למלאות דברו. מי יחוק נענו שיפר עלי גליון את ששון לב תרצה, עת מעמהי בור הועלתה ורגלה עמדה *) Wir beeilen uns, diesen schon vor Jahren uns zugesendeten, durch einen Setzer abhanden gekonimenen und »un Plötzlich wiedergefundenen vortresslichen Aussatz unsere« geschätzten Mitarbeiters Meller!»gleich unserm Lesekreise mitzutheilen. Stern.