Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 18

ומתוקה מיא גדושה, שנמלאו עכשו מתוקהין, הפילות והמעשיות (ת״א יש איתור בדבי, שהמעשלות טבלים, דאמר מל המלבה למעשיות פילותיו ממוקנין ימעשמתיו טבלים — ושאל הדגול ל״ג), ואע״פ שתתלומה ניטלת באומד, דתניא אלעזר בן גמליאל אומל ונחשב לכם תיומתכם וגו', כשם שהתלומה ניטלת באומד ובמחשבה, בך תלומת מעשל ניטלת באומד ובמחשבה, אין תלומה דומה למעשי, שהמעשל נתנה לו תולה שיעול, אבל הלומה אין לה שיעול, דאמי שמואל חטה אחת פוטית כל הכלי שנ' לאשית דגנך (ש״א ל״ג ג״ת), ושאמלו חכמים עין יפה ן£מד מאלבעים יעה אחד מששים, בינונית אמד מאלבעים תקנת חכמים היא, אלא שתמכו על המקלא, אלבעים וששים, מוששיתם את האיפה ממומי השעורים, אחד מששים כפשוטו של מקיא, דאיעה ג' תאין, וששית האיפה הוא מלי תאה, והוא אמד מששים לחומי שהוא ל׳ שאין; אמד מאלבעים, דכתיב ששית האימה ממומי החטים וששיתם את האיפה מחומל השעולים, וגלתינן בייושלמי אמל שמואל תן ששית על וששיתם, דהוו להו שלש ששיות, ונמצא מולם אחד מאלנעים, ולפיכך כתיב וששיתם לשון לבים, לומל שנוטל משני חמליס שלש שתוהי איפה שהן תאה וחצי לששים שאין שהן ק״ך חצאי שאה, מלי שאה לאינעים חצאין; ואחד מממשי«, דכתיב במדין מקח אחד אמון מן החמשים, יש לך תרומה שהיא אמתה כזו ואחו היא, תלומת דגן תילוש ויצהל, וכדבלי ל׳ יותי. שמעון בנו אומי, כך היא שלין של נשיאים מבני בתילה ואילך, הלל ושמעון, גמליאל ושמעון, גמליאל הוא רנן גמליאל הזקן, שמעון הוא לבן שמעון שנהלג(ת״א ל״ג י״ת). יהודה הוא ל׳ יהודה הנשיא (ש״א לשיאה ל״ג). מלל ושמעון פילשו רבותינו ביציאות השבת שנהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה (ש״א מישיף; ולא לאו גחרבנו, אלא לבן גמליאל שעמד אחליהם נהג קצת נשיאותו בפני הבית) ומקצתו לאחל הבית, ולפי שלא השלים נשיאותו בפני הבית, לפיכך לא נמנה עם אלו ועוד קטן היה באותן הימים, מבן יוחנן היה יאש ישיבה מפני שהיה זקן, מתלמידיו של הלל, ואותו לבן גמליאל בן בנו של הלל הוא לבן גמליאל הזקן (ת״א מותין1: וזקנו של לבן גמליאל) דיבנה היה, כמי שמצינו בכל כתבי באבא חלפתא אביו של ל' ייתי בן חלפתא תלמידו של ל' עקיבא שאמר לו לרבן גמליאל דיבנה זכורני ברנן גמליאל הזקן אני אביך שהיה עומד על גב מעלה בתל הבית וכו', וכן ביבמות פרק בתרא, הוא ל״ג שנקשו להרגו, שאמרו עליו בעל החוטם מתבקש, ושמעון בנו הוא רגן שמעין (ש״א מיתיף: שהעמיד קינין ברבעתיס [עיין כריתות תוף פרק א ], וקבלתי אני שהוא רגן שמעון) שנהרג עם ר׳ ישמעאל בן אלישע, שאמר עליהם שמואל הקטן בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לסרבא, בשלהי מת׳ שוטה. אבל ממה שמליני (ש״א באלה המשפטים שנהרגו כאמת) אומר אני שהוא רנן שמעון אביו של רבנו הקדיש, שהרי נער קטן היה בימי ר' יהושע ור״ג דיננה היו מלוקין כאחת, ואחריהם ר' עקיבא ור׳ ישמעאל כאחת, בימי רש״בג, אבל גדולים היו ממנו לימית, ור׳ יהודה ור' יוקי בני גילו כמו, שאפרש למטה, ואחריו ר״ג דיבנה גם (ש״א גם ל״ג) הוא שבקש לבן יוחנן עליו ועל זרעו מלפני אתפתייניש קישר בגטין במי שאחזו (ש״א ואותה שעה גקש ממנו עיר יבנה לחכמים ולתלמידיהם) הוא שנחלק עליו ר׳ יהושע במשי ברכות