Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 17

היא עוג מן האליה המה זה ישע שמתקיים בעולם הזה, שאם ‘עשה השוגה הקנ״ה מקבלו, אגל צדיק כיון שמה שוב אינו מישיף זכוה, וגפ״ג דשנה דורשו גענין אמר (ת״א ל״ג מן ובפ״ב), ועוד אמרו חכמים מי שעלה בערב שנת יאכל נשנה. מי שלא עלח נע״ש מה יאכל נשנה. שמאי אומר עשה הורתך קנע, עשה לך עתים לתורה וקנע לך זמן ללמוד הורה, והמנעל מעתקיך, שאם אי אמה עושה כן, מתוך עירוד עתקיך אמה ממנעל ונואש מן המורה. קנע, כמו שימנעוהו לדין העתיד לפ־י «י שאמר והיה העולם, קנעה עתים למורה וכוי ונאור לארנעה עשר לא ליפתה איהיש נעידניה נאולחא דתלישר כגהי ארנישל דילמא ממוך שיקנע עצמו לילמוד משכא ליה שמעתיה וכוי (ש״א ל״ג מן קנע כמו). ד״א עשה שירתך קנע, כאומה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש נמקרא שליש נמשנה שליש נמלמוד ומי ידע כמה חיי, לא נצרכה אלא ליומי, ולפיכך שקנו דנל יום ניומו נשחלי׳ שליש נמקלא ונו' ושלשתן נקרננות מיירו ולכך לא נתקנו מעני ן אחל דתפלות כנגד חמידיס תקנום (ש״א ל״ג מן ומי ידע). ׳גגלייתא שנינו עשה מוומך קנע, כיצד, מלמד שאם שמע אדם דנל מפי מכס בבית המדרש אל יעשה אותו עראי אלא קנע, ומה שלמד אדם יעשה, ואח״כ ילמד לאחרים שיעשו, שני ולמדתם אותם ושמרתם לעשיתם. אמוד מעע יעשה הלבה, יותר ממה שמאמר כמו שפנו רבותינו, שכן מצינו באברהם, שאמר למלאכי השרת פת מרינה אתם שיעדים עמי, שני 'אקחה פת לחם, ובאחרונה בוא ולאה כמה הביא לפניהם, מהיי שלש שאים קמח שלת, ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, האכילם שלש לשונות בחרדל שנ׳ גן בקל רך ועוג, שנן נקל משתמא רך, ומדכתיב לך ללמד אעיני, ועוב להורות אשליש׳ (ש״א ל״ג מן ונן הבקר). אבל רשעים אומרים הרנה ואפילו מעש אינם עושים שכן מצינו בעפרון שבתחלה אמר לאברהם השדה נתתי לך, ואח״כ נאמר אלץ ארבע מאות שקל כשף ביני ובינך מה היא, ובאחרונה כששקל אברהם את הכשף מהו אומר, וישקול אברהם לעפרון וגו' עוני לשומר כתרגומו עובר נכל הארצות, שאין אדם שישלו, מלמד שהיה מקפיד על המשקל, והושיף לו את הקלבונות (ש״א ל״ג ד״ת). והוי מקבל את כל האדם נקבר פנים יפות, שאם נכנשו אורחים אצלך קבלם ברצון (ש״א נענין) שיהא שברך ודעתך שיג להם ואף להם ייודע, יישברו שנשבר פנים יפות ונחבל (ש״א ובדעת) שוב וגלב שוב אתה נותן להם; מפני שכל העושה ואין דעתו נוחה בכך פניו משתנות לרע. ישנו לבותינו מלמד שאם אדם נותן לחברו כל מתנות שבעולם ופניו כנושות בקרקע, כאלו לא נתן לו כלום. רבן נמליאל אומר וכוי: שמעון בנו אומר וכי׳ הוא עיקר וכוי מגיא חט r עשה לך רב, כדמפורש לעיל. והשתלק מן השפק, אל ■תעמוד נדבר הלבה נקשק, אלא עשה לך רב. ד״א השתלק «ששק אישור, שכן אדם זקוק להניא אשם תלוי על השפק. ולא תרנה לעשר אומדות, ואל תרגיל לעשר מאומד שאע״ע שהמרבה במעשרות פילותיו מתוקנין, מכל מקום יש לחוש פעמים שלא יטול כשעור, ופירותיו שבלים, ונמצא מביא עצמי לידי שכק, ואפילו הוא מרבה במעשרות יש אישור בדבר שאע״ע שפילותיו מקילקלין, שהן שבלים וחולין מעורנין זה נזה, לפיכך לא ישול מאומד, אלא גמדה מדודה