Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 16

— 16 — אה כלם. ומי הוא!ה ואיפוא הוא המאמין, כי ירד המלין במליצתו הלמה עשי מעלות אחורנית תחה אשל אחה דתו לדאוה על כנפי רוח הגיונו עד חוג שמים? אחת היא?נ״כ אמרתי, והמליץ רק דמיון אחד אמר ורעיון אמד רחף על פני רוח דמיונו, והוא חלישות האדם ואבדן נפשו לנצח נצחים כמאחז״ל: "איוב כופר בתחיית המתים היה". ועצם הדמיון הוא מן פשוק ן׳ עד פשוק יי, ומן אזלו מים והלאה הוא שיום הדמיון בדרך גוזמא (hyparbole) נאמיו כי במות תאדם מאבד ממנו כל פקוה, ואף אם ישמנו עליו קדרי בראשית ויראו חדשים לבקרים בתהלוכות תשבע אשר לא שזפתם עוד עין רואה, כי יחרב הים ויבש הנהר והשמים ירופפו וילכו בתתו ויאנייו, אז גם אז לא יקיץ האיש אשר שכב ולא יעור משנתו שנת עולם והנה המליץ שומר פיו ולשונו לעלות ממדרגה אל מדרגת בשלם הגוזמא (climax) ויזכיר במחלה העדר המים בימים ונהרות אשל הוא פלא קטון בערכו אל אבדן השמים, כי הראשון הוא לכל הפחות בגדר האפשרי ע״י רעישת הארץ עת מחתה נהפך כמו אש מתלקחת אשל נכחת הרים יולדו וים יושם כמרקחה ונשתם גיא הרים ומעיני הנהר וכל מקות מים. אולם הציור האחרון הכביד, כי אבדן השמים הוא נגדר הבלחי אפשרי לפי ידיעתנו ודגל אשי אין לו שמר, והציור הזה הוא ראוי להיות עד נכון על תוקף דעת המליץ בי כל תאדם כוזב. ויתולגס: Der Baum hat wohl Hoffnung; wird er gefällt, so treibt er auf's Neue und sein Sprößling bleibt nicht aus. Altert auch in der Erde seine Wurzel, erstirbt auch in dem Boden sein Stamm; von des Wassers belebendem Dufte blüht er wieder empor und treibt Zweige wie junge Pflanzung. Der Mensch hingegen — stirbt er, dahin ist für immer seine Kraft; ist der Mensch einmal verschieden, wo ist er dann V — Schon ist dem Meere das Wasser entwichen, schon ist der Strom versiegt und ansgctrocknet, — der Mensch, der sich hingelegt, steht noch im- Mer nicht auf; ja, sogar der Himmel ist bereits entschwunden, — noch immer erwacht er nicht, und wird nicht einmal geweckt aus seinem Todesschlafe. — Exegese über den ersten Abschnitt im Tractate "A b o t()“. Mitgetheilt von S. D. Luzatto, Prof, am Collegium rabbinicum in Padua. (חמימה.) הוא, הלל, היה אומר אם אני לי מי לי, מפולש בברייתא אם'איני זוכה בי מי הוא שזוכה בי וכשאני לעצמי מה אני, ואף בזמן שאני טורח לעצמי מה אני לכמה עולה הזכייה ודאי אינה עולה אלא לדבר מועט בכל מה שאני טורח כאותה שאמר ר' שמעון אורמין רמיקא וזוודין קלילין שקשין הן מיי העולם הנא לקנותן. ואם לא עכשו אימתי ואם איני זוכה לעצמי בחיי מי הוא שיזכה לעצמי לאחר מיתה, וכן הוא אומר כי לכלב סי