Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 11

עתה יקירי אסרי ראותי ממוך אגרתך היקרה, הנחמדה והנעימה, כי עסוק אמה כעת בדברי אנדה ומשים מעיניך בהם, בוא נא עמי אנהגך אביאך אל גיס המדרש שם אראך איזה מאמרים, אשר אם לזרות ענינם או לקושי לשונם אי לקנה אחרת כדומה דאויס לשית לב אליהם: בתנחומא פ׳ נח נאמר ,,ויהי כל האין שפת אחת זש״ה אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו עתיק זה דוד אמרו כנגד אחימועל ודואג אמר דוד לעני הקב״ה רבש״ע אל תהרגם כשאר בני אדם פן ישכחו נהים שעשית עמי אלא הניעמו בחילך שיהיו משולשלים בעולם והורידם מגדלומן למה כי מרו בך ... ד״א אמר דוד כנגד דור הפלגה אל תהרגם פן ישכחו בהריגה שהרגת דור המבול אלא הגיעמו בחילך שלשל אותם בעולם . . והורידמו . . . למה כי מרו בך ,,וזה תמוה באשר תיוס זה תפסוק (מהלים נ״ע י״ב) הוא מגיננו אדוני" ילא כי מרו בך שמקומו בתהלים ה' י״א? ונראה, כי ע״י שווי ההברות שנמצא בשני אלת הכתובים למעלה הדיחמו "ופה הניעמו," הורידמו נתחלפו 4 לבעל המאמר והרכיבם יחד והיו לאחדים במחשבתו• שם בסוף פ' מסעי "מה עשה קשר אותו בקורכין שלו מיוקר שנאמר "כי הנני משלחך כגבירה" ואני חפשתי ובדקתי בכל כ״ד ספרי הקדש ולא מצאתי זה הכתוב? גם שאלתי את עי החכמים ואין מגדי לי. במדרש קהלת א׳ ג׳ "תני ר׳ מייא כתיב שג״ע שנתות תמימות תהיינה אימתי בזמן שאין ישועה ושכני׳ ניניהם "ימים הרבה עמדתי משתומם על המאמר הזה, אשר הוא נפלא מאד וכמעש תבנית חידה לו, כי מת זה הוראת המלות בזמן שאין ישועה ושכני' ניניהם? אולם אחרי זמן רב, כאשר עינתי בויקרא רנה פ׳ כ״ח מצאתי פתרון החידה, כי שם נאמר בזה הלשון תני ר' חייא אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום והנה נא זה ולמד על זה רצוני, כי אין שוס ספק, כי מאמר יי רייא בויקרא רבה המובן •פה נתקלקל ונשחת תארו ונשתנה לבלתי מובן במדרש קהלת וממלת "עישין" נעשה שאין וממלת ישראל,- ישועה"! וכי תשאל ידידי א״כ המלות ושכני׳ ביניהם מה תהא עליהן? אשיבך, כי גם זה יתכן, כי ר' חייא הוסיף למאמרו "אמר כך', ושכינה ניניהם ונתחלף שכינה נשכני', כי שנשתא כיון דעל על, ולפי זה המאמר בשלמותו במקומנו פה כך הוא: אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצוני של מקום ושכינה ביניהם. שם 3' י״ז: אמר ר׳ הו נא ויהי האדם לנפש חיה ועשאו מכורין ענד בפני עצמו דאין לא לעי לא אכיל" מה הוא ענין מכורן? ומפרשי המדרש לא העירו עליו כלל ושתיקתם כהודאה דמיא,; אולם לדעתי נראה ברור, כי גם פת חלה יד תנועות והראוי מכודן נדלי״ת שהוראתו בסורי משיענד (עיין התרגומים, ערוך ערך כדן ומה שכתב הסכם ר' יששכר בער נ״ע על זה השרש בבן חנני' שנה שלישית צד רל״ז) ונתחלה ודאי לא היה כתוב רק "עשאו מכודן בפני עצמו" ויען כי מכודן מלה זרה היא כתב מבין אחד על הגליון שפירושה מענין ענד ואחר כך הובא גס הפירוש פנימה וכן לא יעשה. שם ז' א': אמי י׳ שמואל בר נחמן הכל סיפדין ועופחין על מיתת הצדיק וזה הישע עושת לו מרזיחין פירש מ״כ מרזיחין יש לומר ענין מרחצאות ותענוגות משתה ושמחה וכן מצאתי שוב באות אמת ותימה, כי שכח, כי הוא לשון המקרא וסר מרזח סרוחים (עמוס