Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 10

הנטית ומיעונוא הוא כפי הקירוב והמרחק וממה מאגו צריכין לדעה הוא שהצל אפיקה האור אינו דבל אסר זולתה הכלל לפיכך ההולך ופניו נגד האור היא יוצא מן הנקודה המערבית דרך משל והולך נגד מזרח דרך הקו השוה הוא עולה תמיד וכשיזריו לו השמש מניס הצל אחריו ויניס מן הצל נמשך אמל בגוף וכפי עלות השמש מן המ!רח הולך וקרב יהיה הצל מתמעט ובהגעה זה ההולך עם הגעת השמש אל הנקודה האמצעית לא יהיה אז לזה סגוף ההולך צל כלל ואם ירצה זה ההולך להושיף נמדת מהלכו כלפי המזרח, נמצא אמריו לנגד השמה לפי שהשמש נוטה לפאת מערב ויהיה אז הולך יורד מאותת נקודה עליונה האמצעית ויתהפך הצל לפניו וכל מה שיותיף במדת מהלכו יושיף השמש להתרסק ויוסיף הצל כמדת ארכו ונמצא הגוף גס כן נמשך ורודף אסר הצל ולא יתכן שישיגנו לעולם לפיכך נמצאת תשלום מהלכו ודרכו הישרה בהגיעו לנקודת היושר שהיא התחלת התנועה הראשונה: (ההמשך במחברת הנאה.) Von 8. Eisler, Rabbiner. ב״ה שפעת שלום וברכות למכביר לך ידידי יקירי אוהב תורה וחכמה! אחרי עבור ימים, שבועות וחדשים נמו אותותיך לא ראיתי, עד שכמעט חשבתי, כי לא הזכרני עוד וכמת מלב נשכחתי ממך, מת מאד שמחתי לראות בצאתי בנקר מניס הרנה והתפלה ציר נושא המכתבים הולך לקראתי ואגרת נידו כתובה מכבודך אלי. אזי אמרתי מה מאד נאמנו דברי המשל, כי עת הבוקר כל יקר טמון בקרבו ולא יתלה בזהב וכתם אופיר. וכפתח׳ האגרה ואקרא בה שתים ושלש דלתות גדלה עוד שמחתי בראותי מתוך דבריה המלאים חן ונועם, כי נקי אתה מעצלות ורפיון ידים, נאשר רק מלאות מתלאות שונות אשר השתרגו עלו על צואריך מנעוך מכתוב אלי נמשך הימים האלה, אשר אמנם ימי חשך ואפלה אקרא למו, כי כן תיו בעיני. ועתה כי מצאת מנוחה והרוסה מתלאות הרבות העמותות עליך עד הנה אברך את ד׳ אלתי ישראל ונמו פי אהללנו. יתן ד׳ וברכתו תהי בכל אשי לך, ושלום והצלחה ושנות חיים תמיד יננטרוך. והנה צדקת בדבריך, כי נימינו אלה תגבר יד השארלאטאנעריע ותשב על כתא מרומי קרת. אהה 1 מה מאד יכאב לב כל אוהב תושית בראותו, כי רבים עתה האנשים, אשר עם כי לא למדו תורה וחכמה ורוס אין בהם וכל כחם וגבורתם רק להרחיב פת ולתאריך לשון בבתי כנתיות ובראש הומיות — ינתנו במרומים רבים, תמת כי אלה, אשר לא ידעו לעור עיני ההמון לא יהלו, לא ישתקשקו ולא ישמיעו בסון קולם, כי אס ידרשו החכמת באמת ויפיצו אוד על כמה וכמה ענינים נליטעראטור העברית ויצניעו לכת עם ד׳ אלהים חיים — בשפל ישבו ואדם לא יזכור אותם כאלו לא בחיים חיתם; אולם כירזל ונקוה ידידי כי עוד ימים יבואו ונפקחו עיני העברים תמכית בתנורים ונתנו לבם להגדיל נין העקר ובין הטפל, בין אור האמת הנהיר ובין חשך השקר ומהתלות, ניחל ונקוה, כי שגעון השארלאטאנעריע יאבד יכלה ויוחלף כליל מתוך ממנות גני ישראל ולא יהי שם ושאר וזכר לו לעולמי עד —