Kokhve Yitsḥaḳ · 1864-01-01 · 30 (1864) · p. Seite 7

מציאות העלום בכלליו ומלקיו ותהיה התשובה כדמיון תגלחת הצפרכים והשער שהם מחלים חלילה ונמשכין «גומותיהן הקודמות להם כדמיון חלקי הגן> שאינן ייגיישין כלל לפי שהן כלו לא נו והנן זה יצא" מכלל זה שהמציאות כלה נמשלת נדמיין איש אחד נברא בחפץ הבורא ית׳ ותדע ותשכיל ממוצא דנר מכל פלש ופלש מפרשי זה המשל קובל צורת הענין העיקר הנעלם הנמשל גי יאיש תבונות ידלנה: סרק ח' מפתח להבנת תודות דברי התורה והנבואות אינם כושים מאחד משלשה דרכים והם שיהיה הכתוב כפשושו מבלי שיצוייר נו שום מיך או שיהיה משל מעיד אל ענין נעלם שאין פשט המשל נו אלא שהוא שוכן בתוכו בשכינת הנפש נגיף שאין הנפש ממין הגיף או שיהיה הכתוב כמשמעו ל״ל כפשישי אלא שיש בו תוד פנימי נושף על משמעות הפשוש הגלוי וכבר מצינו מאמר לחז״ל אין מקרא יוצא מידי פשושו ושים לבך למאמר זה לפי שנענורו התבותי את פני הדבר במקום זה ואחר הק^־מה זו אומר דרך כלל פי כל דבור ודבור שיצוייר בפשושו שום גשמות או הפעלות או דמיון או עליה או ירידה או עמידה או הליכת או ביאת או העברה או דבור או ק-ף או רצון או שום שנוי אם שתהיה השגה רומנית או הרגשית או במראה או בחלום הכל נתמך לדבר נברא כי כל מדומה או נמשל הכל בלי נפעל הפק לפיכך כל אלה הדמיונים והמשלים צריך להרמקם מהאל ית' הרחקה «ופחית אלא שהם נמשכים מחפצו יה' על ידי אמצעיים שכלים או מורגשים לפיכך נהרוייב כל אחד ואחד מהם לשום מצוי מן הנבראים על דרך התוד שכבל כפי מה שיעיל אליו ענין הכתוב בכל מקום על דרך השתלשלות ואצילות v דבר מדבר עד הנברא הראשון כמו שהמשלתי בנקודה ובקוים ובששת ובגוף ינאתפקלריא המאירה ובדפוק העליון אחר השמירה הגדולה משעיות המחשבה בפניני המשלים ובשמות המשותפים והמושאלים והמתיפקים ובכל מקום כפי ענירי כמו שאבאר עוד בזה המאמר נע״ה ודע כי זה השכל העליון הראשון הנברא הוא משיג עצמו ר״ל שהוא משיג וכל דבר מושכל ובל דבר מורגש שאינו דבר מוץ «עצמו מצד השתלשלות עד הקצה האחרון באחרונים וממה שצריך לדעת הוא שאין משיג מהות שום דבר השגת שלימה רק שכל פשוש לפי שמהות כל דבר מצוי היא פשושה ר״ל שמציאותה בשכל הפשוש לא בהרגש וזה עיון דק אל מדמה זולתו אם כן השגת זה השכל הראשון עצמו היא השגת המהות הפשושה השלימה התכליית ר״ל מהות העולם בכללו והשגתו היא מהותו כי אי ן לש כל השלם מציאות נפעלנזולת הענין המושכל לפיכך נמצא זה הנברא הראשון היא עצם העולם ומהותו גם מזה הצד הנה זאת חקרנוה פן היא שמענה ואתה דע לך: פרק ט׳ האש היסודית אינה מורגשת ואי אפשר שאין לה מציאות אלא שהיא כדמיון רומנית מצואה בשכל ואינה זולת הרוח לפי שהאישיות נשואות ברוח המקבל כמום היום ולפי קורבת האויר אל הגוף הנכבד שהוא החמישי קבל דמות צורת האש כמו שהתבאר במקומותיו אלא שערבו של זה הרוח ערבא צריך וזה סוד הנעלם מכל בעלי עיון הפילוסופים ואשוב לכוונת הפרק ואומר כי כן ההמשל באש העליונה הפשוטה המצואה בשכל הקרובה אל הסבה הראשונה בלי אמצעות וברוח הפשוט העליון הנמשך אחריהן הבן זה ובסבת הקטור יקבל האויר מראה להבי כדמות ענן ונמצא כמעיר אל סוד המשל הנבואיי באמלו ענן גדול ואש מתלקחת וכל זה קוד עמוק והחלק