Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 82

Kommentar und Itebersetznng des Kapit. 17 und 19 im Hiob, von M- E. Stern. י? א. רוחי, נשימתי קציה וחו3לה. מעבו, תענין נריתה , ,ויק רוגליס;פלו לי לחול נחלה׳ אשר יוויצמי עדי!וחי לקורים. ב. התלים, ענינו נאתונתו והיא פעול. וי׳ל אנשים הראויים להיות נהתליס ונבזים מנל חדס נפי מעשיהם ההגונים, הם תמיד תסויו לי. ובהמרותם, ודנים הרי וסרה, תלן׳ מעני! תלונה, ואף ששישו לון הנחי עיין תצינו דוגמתו נהו ויסר, והנונה ני אין עיני ׳נולה לסבול ולראות היי נ!ה נגד אלהיס. ג. שימר, נא, דור תה, ויחסר הפעול הנעשה נהו על היוו. ערבני, הי•; אתה עו3 ועדי נגדן. מי הוא! ני ולעדן מי הוא אשי יתן ויתקע גף ענויי על נקיות. נפשי ותמיהות רוחי, ני גם יעי הנגד נגעי ׳עמודו ומחרפים אותי . ד. כי לבם, נונת הפסוקים האלה סתומה וחתומה, הן הצד דקדוק הלשון והן הפאת הענין, ואין חחד מן המוארים קימוני ויארוס על ננוןי ועל אמונתי! כי עיינתי ונהו עשרים פירושים חדשים וגם ישנים על הספר החתום הזה, ואין אחו מהם אותר ידעתי ספר, כולם דרן אחד, דרן נשים לתו, שטו ולקטו זה ונה וזה ונה, ונלם על אורח וסגנון אחו, ואין מפרש ואין תואר < ואני הצעיר נעמי הולן הלון וננה, תחפש אחרי מטמוני הפשט — ותיל אחרי יגעי יגיעה תמידית לא תאמן ני תספר, מצאתי מעט דוש, דליתי פניני מחקר ממעמקי דורי איוו, פניתי לורן אחר וחדש, ממנים עם הענין והלשון היטו הדק — ומי יתן וימצאו דורי חן ועיני קוראם ושומעם, ני ידעתי את העם, עם קשה עורף הנהו, קופא על שמרי הישן, ועיניהם טחו מראות דוחק הקדמונים! ונועל׳ הלחמות עומדים מול עושי חדשות, לאמר: התדע אתה, תה שלא ידע הרמנ״ן ונל הגדולים הנאים מאחריו? וואתת, השרידים ועם אשר ד' קורא יודעים נאמנה, כי אן רוח הוא ואנוש ונשמת שדי תוינר, ולכל איש ואיש צפון חלק ותורה מאת ה חונן דעת, ועצה עמוקה ולו איש. ואיש תנונה ידלנה• ונפרט ני נל גדולי המפרשים האלה לא יגעו נ״נ ותקרא להעמידו על אפניו, ני עיקר יגיעתם היהה וגפ״ת ורק נפרפראוה הנאות אחרי הסעודה , שתו גס עין עיונם ועתות׳ ה.פנאי לואר המקרא! וא״נ אף לי הניחו מקים להתגדר, ואענה חלקי ואומר: לבם, הונתס, נח הרגשתם ושנלם׳ אשר עליהם הונח גס שם לו, ואתר על רעיו: אתה ד' צפנת וחתמת לום נל נן תהשניל׳ עדני גם על דור אמתי ונכון אין נינלתס להתרומם ולהתפעל תמנו להוין ולהודות ני נכון הנהו, וזה: על p, תענין נן ונות צלפחד דונדות (ומדור נ״ז זי) היינו גס על דור נן לא תתרומם הונתס, וואה תלת תרומם ונקוה על ההננה המנוונת ודרןההשאלה, ני נן נמצא על הרוו וספרי המליצה, שנא הפעל ומי; המנוון אשר עליו מוסו נמו לא יחרון רהיה צידו (משלי י״ו נ״ג") גס שם הראוי תח רון ועמדו נגד ימיה, אן 3א ולי זנר והסוו על האדם, אשר לו מות הרמיות .הנסתר וחלק הא׳ מהמקרא, והראיה, תתנגדו: והון אדם יקר חרון: ה. לחלק, הוראתו הראשונה חלקים Theil . והושאל ג'נ על ענין נחמה ונוד, Mitlciden ׳ ני הנוד הוא נצרי ותעלה ונחת רוח לאדם המעונה ונדנה ומיקל את נאוו, והוי א'נ המנחם והמגיד כאילו נוטל חלק תהנאו, ונזה תוואר ג"נ מלת Theilnahme, ולפי״ז גוו וחלק קרוויס נענינס כדוגמת Mitleid. XfjetrmtOmc נצ״א, ואחר: