Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 81

81 רוחו רמה נזהרתי קחת ופרי מליצתי להקריב נדבתי: אך סנזרר קודש ארים, ני בנורה חסר נחת! אך עוד בסופה טעם ודיה פגול הנהו בקרבי סוערת עוד חסרה ומי ירצהו! במלחמת תנופה לרצון מחוה! אבל נחמה מזמתי בוערת ל׳ מצאתי תחת הדר הוא (קהלת י׳ י״ג> כסיל מתחכם. ואמי לנל סנל זה בא למולו, ואין נזנירני כסיל בחשבו הנשאל ענהו אמצא רוחה מולדתו נעזבו אחר בחנהו ונסה אנחה ימיו מרים ני כסיל הנהו: ננה במסבו שם ונענרים "פתי ואויל החרים בלבו מבוקר לערב ״בער ונסיל! ארץ מניריו יגונו ירב "העל נל נבערים המה בעובדיו, זקן ונער: "עיני ארים? עיניו רמו ״הוי בער״! נחץ בלבבו פניו אדמו יקשיב יחרפוהו האיש וניבו: בהציצו מהרבים תמיר ירדפוהו "הה הודיעני ארץ מרחקים. למצא מרגעה "נסיל ני הנני "אנסה הפעם לרוחו נדנאה: "מי נבא אליך? הישרתי פעם "אנצל מרשת "או חוזה הנך? הנתיב צלחתי לי טמנו ״מה לך לשחר? בה דרנתי? כאויל במנתשת ענהו האחר לראשון פגש אותי יטחנו— t "קלונך פעלת בשואל נגש: ארחיק לנת ״בזאת לא תפונה: "האותי ידעת ממהפנת; "ני לא מתבונה ״המגי שמעת? בארץ ננריה ״על זאת שאלת״!׳ משתאה על שואלו אמצא תושיה, איש בל ידעני