Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 42

תפלה למשה. Von Moses 9$eut>auer, Schullehrer in Vitts«. אדון כל הארץ, רם ושגיא ן נסחרים, ומעללי הגדול אינם נעלמ< |רכי הקטן אינם?הבאים, במטמון מסתרים עיניך משוטטות ומסקרות. לכן איש אשר לא ייטיב נבלותו■ יכאב בשרו ואנושה מכתו. אן ינוס לעזרה מן הפח להמלט? אם בגבהי שמים יחבא, שמה גברה יר ד' ותעצומו, ושפוני טמוני חול׳ קול ד' יחולל. ראיתה ד' עותתי גם בחדרי משכית׳, ולמה זה אודיעך חטאתי! אכן רוח הוא באנוש, תוסיף מזור למכתו! בהתודוח חטאתו. ברוח נבהלה ובנזגינת לב אזכיר עוני׳ אגלה חטאתי ■ בפישוק שפתות׳, עלי חכמי רנבוני < את פי פערתי למעול בך מעל, דברתי בתמימיך ביושבי מעל, נדמתי בדמיוני, נסכלתי בהתבונני עלי גודל עוני. ואתה ד׳ הלא הקרתני. כ׳ דק יצרי היפני, בפתע בלא איבה, בשוט לשון להכות השיאני. נפשי הוא חובל ורוחי חבלה, הן ד' ידעת כלה—ואתה תשא ערן חטאתי סלה. ולפניכם הדבקים ברי. עושי רצונו ודורשי תורתו׳ אתנפל ואכרעה ברך, ותפלתי על חקי לבקש טמעלתכס. לבל תעידו עלי חטתכם, על דברתי טח׳ שוא ותפל, עליכם מאורי תבל (ואתה ה' הלא ידעת כי שרים רדפוני חנם, כי לא על אח< לבנון ואדירי התורה הניפות׳ ידי חלילה! ומי שלח יר במשיחיו ונקה— ואתה אנוש כערכי — או אם מך ערכך טנזני — שמענה ואתה דע לך!) שחתי והתעבתי עלילות׳ באמרי שפתי חשבתי דרכי כאחד הריקים—נחמתי כי עשיתים; אולם הלא תרעו דברי פי חכם "ומודה ועוזב—ירוחם" הנני אשיב את אמרי, ואשמרה עוד מחטוא בלשוני; רק אבהי כמאז הסתופף בצלכם׳ צל צדק מורה — כמוכם עברי אנכי, ואח אלהים אנכי ירא .—