Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 43

— 43 — הבדל בין הוראת מלת היחס עם להוראת את. מכנף האדן זמירות תהלה לידידי, ידיד ד׳ וידיד נל יודעיו, השלם מו׳יס תענדל נר״י שנוער! נרו יהל ולא יכנה! מה נננד היום הזה נהגלית נגלות לעיני ספרו ססר נממד העתקת משלי שלמה ללשון אשננז ע1832 Preßburg) עעממי מתירוש ארשת ששתין, מנהיי נחלי דגש המליצה תמושנה שסתין, התענגתי .ומצאתי נועם . והרק אן אני? הלא כל רואיהם לגו ייאש ועצמותיו תגלנה! אמנם לי שמאה אחת אשים הנחלה׳ עת ראיתי הקדמת ספרן! מצאתי ראי מילק לדנרי , ני נס אנכי נונתי מענו לדנריו׳ אולם אני הוספתי גדגרי לחלק יי; הודאת מלת היחס עם לאת— ומייתן ולא יאמנו גידגיי חז״ל: נל המוסיף גייע: גני אם יפתון חטאיט אל תאגה—עד: מנע רגלן מנתיגתס (משלי א' יי — גו׳ז) דקדוקים נפסוקיס אלה רגו נמו רגו, ועל גלמו הלא הוא סגור ומסוגר ופירש אין אותי, מדוע שם החנם נסי המסיתים 1 אשר מצודים וחרמים לנס, פורשים מכמורת להפיל נה איש נר לגג אשר לא נסתה כף רגלו הצג על יין לא מוג, דניים נוראים כאלה : נ ארג ה לדם? הלא כראותם מפילים אנלים לרזנל ולהשחית איש נקי וחף מפשע, מורטים ארג לגונח לטנוח ישרי דרן׳ כאמרם: נצפנה לנקי חנם: אנחת חרג יחתהי, ונרק חנית ינריחהו, תלהתחנר עמהם נאגרת מרעים הלאנארחותס ונמהלנס ישים תהלה׳ ואף ני לאיפתוהו לנעול נעצמו עלילות גרשע׳ לדרון קשתו^ידות לישרי לג.—והנה טרם כל אקדים ליילק נין שני תלות היחוסיס הנזכרים לתעלה ואומר: מלת היחס עם מורה תמיד על התאזקות הליכה או עשייה לאיזה תכליתהמנוקש לטוג או לרע׳ כתו יאה ראינו ני היה ד עמן. אנכי ארד עמן מצרימה ודומיהן, אמנם יחם האת׳ הוראתו נס הלינה או עשייה גלי שום תכלית ופניה, רק הלינה נעלחא, אל כל אשר יהיה רוחו שחה ללכת שתה ילן, וזה לדוג אס יניאו שני היחוסיס נמאתר או נתשסט אחד, כמו וגם ערג רג עלה אתם, לא למען התאגד עם ישראל ולעניד ד' הלנו עמם, הלא סופם יגיד רשעס, ני ד' לא קראו׳ רק הלנו אתם נלי שים תכלית מה— שמות נ׳ כ’ לא תעש ין אתי אלהי כסף, ומה נעמו לסי דנרי אמרי חז״ל׳ לא תעשו אפיי שלא לשס אלקית! ונזה ניישר איזה פסוקים נתנ״ן אשר עד הנה נלחצו המפרשים נניאורסי כאשר קרא נלק אל נלעס לאור את ישראל שאל נלעס נד', ודי השיג ל$: אס לקרוא לן נאוהאנשים קום לן אתם, ייקסינלעם וילך עם שרי מואנ ויחד אף ד׳ וכל המפרשים עמדו פה, שאל ישאלו יכן התמו, מדוע חרה אף ד', הלא נישותו הלן• אן לפ״ד דגר דנור על אפניו, י' הטונ אשר מחשנותיו ונפלאותיו אלינו ומפיו לא תצא הרעה ח״ו, לא הרשה לי ללכת עמס נחנרתסונעצתם לתכליתם, רק ללכת אתם, להלנה ולא למעשה, אילם נלעס נחרדו ונגינה אפו נל ידרוש לדנרי אל, חשג להשמיד נצורי ישראל יהלן עם שרי מיאג, לכן חרה אף ד׳— ולזה כיון רש״י שם (נתדנר נ״נ נ״א) עם שדי מואנ, לנו נלגם שוה, עיד שם ל״ו וז״ל: ע ם שרי נלק, שמח לקללם כמותם. שתות י״ג י״נו ויקח משה את עצמות יוסף עתו, ני השנע ונוי יהעליתס את עצמית׳ מזה אתכם— תשה אדוננו אשר כל מעשיו והליכותיו על אדני החנתה והאמונה הטנעו לקח עצמות יוסף עתו, לדעתי הוראת עצם פה היא גיף הדנר, נמו לא צנחד עצתי מתן׳ למען תהיה זנרון לדור אחרון י)שי יקום׳ להתגונן תמיד נפלאי תמים דעות, אשר פעל ועשה גדולות נארן