Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 27

27 גבוהים ורמים כמזח הנל יעטירו, פה מקדש יה, חפשו מטמונים, פה זה3 יאתה על אלהי נורא הוד, פה היא משנן ההצלחה.— ה3יטו אתי אין למענינו הט3ע ל3שה פני ועדניס ׳ נגדיה החמודות מתנות יוצרה ולמופת, נצת 3נל תקופת השנה תחליף תמיר חותמו, נימי האני3 תשים קטרה נאפה תיזל נשמיה ונין מקהלות מזמרים נאין מתג ורסן תשמיע קול השועתה — פעם נננרת הנית תעש נחפן כפיה להכין מנדים לנניה! העתקים יתעטפו נר יתרועעו אף ישירו נעת הקין! פעם נעת הנציר תשנה תוארה כאס שכלה קמטו פניה, נגדי אנל תתעטף ותש3 נאלמה, מנחי צאצאיה מחיקה תגרש. ולרגליה בלמו ינולון ימותון, — ופעם נעת הסתיו כסער מתגוררת , הכרמל תשיסלמדנר פשטה וערה, הגפן לחדול כרס חמד לארן מלחה, הררי שלג מחוצרותיה תריק, כל אגם ונחל מני קרח קדרו האזניחו נהרות דללו וחדנו, שדות נחמדות שוממות לתוגת כל מתי תנל. הן תננית חיינו התה חלפות הזמנים , לזאת אל תאנח אנוש מכה נתחלואי לג, עת תחת אופן הזמן תתהפך כחומר חותם, הניטה שחקים וראה, אין עלי עקני עננים רעם נורח ואש מתלקחת׳ אור השמש כפלים יגיה׳ ואין אחר יום צח זנהיר יום נוער כתנור והשמש נתן ארצה׳ ערפל וחשכת עלטה שמים יכסו׳ בנה השמש נצהריס׳ לכן אל תתרומם נער הגאון אס ההצלחה לפניך תרקד ותפזז׳אם היא נמרותים שתה משכנה והכנוד המדותא שם איתן מושנין׳ עוד תרד מטה ולעמק עכור תתעה מפתח תקיה. כן הוא אחים נעימים ימי חיינו יחליפו ישנו •מצנם כחלוף הטנע תמונתה, נכו נא לאורה שמעו לקולה ני נגידים הדנר, היא כנוד אל חספר , ומעת לעת תניע אותר תורת ד' היא, היא תלמדינו אין ארחה חיינו נלפת שתה אל הכליה, חושו, הניעו נא בעין החנונה אין הרחק ממקדשה השנאה ותחרות, הקנאה וזדון, הצמחים הנעימים, אף אס שונים הס נריח, נתראה׳ וגקומה, גמתת חנלס ישמחו, אן הקנאה'אוכלת ׳ושניה? דומיה ישגה החוח׳ שקטה השושנה הנחמדה׳ שלו הזית, התאנה תחנוט סניה, ונהדרו ינשא הארז נלננון.— חזו א ה וני אין תאלסינו הטנע, אשר לנו נני איש היתרון, נאדה לנו המפרה , לשון אלם לא חרון, המטעים כלמו אן דומיה צדקת ד'יתנו׳ ולכל החי מצפורי זמר עד הפיל הנורא׳ לכלתו רק קול צפציף או נהמת נוראה — אן לנו נחורי יוצרינו ה דג ר, אותנו הפלא יוצרינו מכלתו, לנו עצמת הזמרה, לנו רגשות נשננות נלנינו פלג אלהיס יזל וינהר ׳ מי ינצח נזמרת יה אס לא איש כמונו, מי ירקי ע נחכתתו שחקים, מי עלה שמים וירד, אם לא אני הנניאיס נחיר ד׳ ונימינו אש דת׳ תננית דתותינו. מי סרט עלי מהרי כנורו להנעיר זמרות ישראל כרועה נאמן, מי כחוזים נחמדים רות ממרום עליהם הוצק נאנרי המליצה עוף הנניהו׳ ומי כאנשי מוסת אשר הקיתס די לנס עתים קראו נשמותס עליאדתות? יען לנו נני איש היתרון׳ הלא נסשינו לנו ממרום נתונה, לה אין אליפות , לא עפר יסודה ׳ היא מלמדינו השקט נעת זעם ׳ עת סיד נירא גלניא עלינו יתעורר, לישא עין לתרום נתקות לנו.— עוד ראו אחים נחמדים תפעלוה תמים דעיס, אין נטו הצללים השמש נחפזה תנוסה הלאה למקום לאורה יצפו. להשוכגיס תחת כסות רגלינו פעמיה תשיסכאילות׳ שמה יקום כעת האכד החרון משנתו ידו ליתד ישלח׳ ונעד האשנג לניאתימרכנית כנודה יחכה, לו תניא נקר יח, לח ענות תעורר כלמו לחריצת ענודתחו, ולנו השית ליל מנוחה למען ירגיע האנוש מתלאות היום, עת ינצע מעשיו ׳ תתן מרגוע לנפשו למען תתענג עלי י