Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 26

26 אנוש נתעה! אשר השנים הלון וטפוף לעינין תלכנה, עת החיים אשר משגים רוקמו, כחזיון ליל נוזלוס 3וקר לן ידדו! תקונן עלי מדת החיים׳ ני קצרה מאוד, עת מעשין ופעולותין לן יעידו!, ני מלכו לן מאוד הימים? הן תשחק תלן לשות, תרכל עלי סוס קל, תדגר ולדי רות, ועלי עמיתן תוציא דלה, אן למען גולל מעל שנתן נטל שס״ה ימים, ולעת יוס האתרון ילוא תקונן כי השנה נתפזה ללרוח־־־ילתען תאוה נמלזה׳ ללעלור השג מלוא כף רצי כסף, תאפון ני העת הממהרת לכת, עלי כנפי רוח תעוף׳ והשנים לאפזון נימים ינקופו; ועת תצפינה עינין את התות הולד וקרל אלין, תפרש כפים ולקול לוניס תקרא לו: ׳,אהה מדוע כה ללוא מהרת?" הלא נמשלת לעשיר ואסר תלונות אשר פזר כל הונו ורכושו ללי מעצור, ולקש יטה האחרונה היה לנילי׳ וילחר למות לכסן מנתון אותו לעד מטה לחם, לתלאית נפשו ני ייעל. — הן נצל יחינו עלי ארן ועחותינו חצצו׳ ואתה לן אדס שלישיתתאלידלעצלות ירים, שלישית לתנומות עלי משכל, ושלישית לילה רעה ודלרי רוח׳ לתשוקות ותקות—תה יתן ומה יוסיף עוד אס תספר שנות חייו יכפל׳ וכחול תולה ימים? אם הלרלות שנותיו תרל חנתתין? מי היא לידי יתקע י ה טל ע לא תתמהמה לתת לאלפים איים׳ סן תחנם לאמריתן! לא! לא! לתלונה ושום שכל, "צא צא' תאתר לן "תחוג האיים ׳ רד תחתיה ושכל אס אלותין' עת אין לאל ידן למלאות פקידותיה ׳ ולזרוע זרע אדם עוד.— הן לא לעליון ׳ ני תינק רויה משוד עמיה, ותלחם סלען לתנעיתיה, התלל נוצרה, ני אס למענה האיים לך נתנו. י ־־ _ רגשות נפשי בעת האביב. Don Jakob Bibring, beeidetem Translator in Stanislau. נלאה ועיף מתשואות הקריה עיר הומיה׳ אל חק הטלע הנעימה כוננתי פעמי׳ שמה לתרחלי השרון לאתי ׳ לכר נרחל עטוף מהוד שלמה ׳ מלחר הצנע, והנה רללות לניה נגדי לקול תרועה שמחו׳ העצים הנחמדים שלחו זרעותימו נגדי למשכני אלימו לעלותות האהלה׳ וזיעת אפי לנעימי צלליהם נשקו. עשלות פדי חזיתי כאחיות נאמנות צמרות להשקט ונטא נגדי רמו ראשיתו ׳ דודאים נחמדים לשמם הריקו, ולצמר המור אותי ננדי— החלצלת היפה דתות העניה—נלננת תוארה לעיני נראתה. זיז שדי שמעתי אין לקול תודה קימתס יחוננו, שתה על כל לד ואטר גדודי צפוריזמר׳ תננית השלוה מצאתי׳ ראשיתו ממאורת קנס שלאו. זמרות הנעימו וצדקות הי תנו.— האח! האליל היקר לרוחו שמיס שפר קרא דרור לצאצאי התולדה, כלתו התעוררו ונגדי יצהלו׳ שמה כאחים יקרים כאחיות עדינות כלמו להדרת לגושיהן ׳כתרוני׳ כלתו נקיל דממה נגדי יריעו ולעפעפיהן צוד יצדוני. האח! לננתיני תולדה נמלה! לללתיני אמי לת אלהיט! נית נכאתן ללגין פתחת הכל שמחת, ואנוכי יונק שדין האלןשחוא עת תאוגי אגן• האסנול משא זמני לרדוף אחרי מון, מתת ההצלחה הכחנא אס אן לן כל מעיני׳ אם עלי לרכין גיל אמה?—י עת על שדי אתענג. על עפר אשית נצר. סורו פה רננות אוילים אנשי למתה, לאו נא עתי שתה לאיק אם נאמדה כלילת יופי׳ ראו אין חדשה נעוריה, ואין לגדילת לנה מתת ידיה לצאצאיה תחלק, ללשו נרים הצאן ועמקים כיל יתגורר ׳ הרים נלנונים לצמחים שונים מכותרים וסליל נציגינו הרים