Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 25

25 יאשר מקדש השמחה לכסא ימה, נעת המעצגה שורדת, פסון ואסון חליפות נמסננות נני אדס ישכונו. — שלשים ר3וא אדם תו3יל נל שנה לקברות< ויתר משלשים ר3וא למייס. חי יספור את נל צנח החליפות אשר המקרה הזה יוליד, נמה תוחלות ותשוקות שמחות ואנחות, נינה מועצות ותחמלות עם הראשונים יאנדו, ועם האחרונים ־יולדו! רניס יאשמו ני מלחן החיים נחלון ראשונה יעמר, למען ימצא מלחן- המותה לנלות ולהשחית 3ע3רת זדון; ואנכי לא נן אדחה , ונהפון הוא ׳ מלאן החותה ראשונה ישחית יכלה, למעןיונל אחיי נן אחיו השני ל3רוא! חיים ותות, מות וחיים נחליפית נצח המה עלי אדמה, נשמש וירח 3תרותיס שתה, זאת תורת נל היקום ואין חפשי חנה: גל י3לע גל, וגס הוא עד ארגיעה לנצח יא3ד— החיים ינשו נמות, והמות יצר את צעדי החיים; הקין ידחק את הא3ינ׳ והחורף את הקיז, והסתיו את החורף, אשר יתוהת צאצאי שדי, למען יפח אחרי נן האניג גקרנם חיים, נה תהרוס הנונע ניריה את שניות אמרותיה, למען תשי3 ותגנה, תמית למען תוסיף ותחיה.— או האס לא נמו נן מנהלן החנתה וקורותיה, לתן היוס ירדה מארות׳ שמיס לארוח לחנרהעס נני תמותה ׳ ולחסות נצל קורת משכנותיהם׳ את החוק הלזה נשו< נמצא? איה חנתת אזיא ואיפוא נינת אפריקא הרנה? ותה היתה לאירופא הפרואה והשומה - החנתה תעל תעלה תעלה עדי תנוא מרום קיצה, ואז תרד מטה׳ מטה למען אחרי נן ניתר עוז לרום תצנה הראשון שוג תפוג.— התושיה עזנה את ארן יו| הנאוה, ותחיש מפלט לה אל תחשני יערות נרתניא, אשר מנוגה זרחה נסו צללי אופל תקרנם, ויאור הליל. — עתה נאתעריקא הצפונית נטעה אוהל אפדנה ואורה עלי ננפות האין. ומי יויע אס לא נעתות תנאנה, אל ארן תולדתה תפוג׳ ותמנן שתה אנולה נתקדם . — נעה איפוא תולעת אדם. הטנע וילדיה גלי הרף תחת אופני החליפות ייתהפנת, גס התושיה תתיר מעת לעת תמונתה וארן חגורתה, ואין תנקש אתה, ני נל א קו ת ין ותאוותיו נלי חליפות תהיינה? נגאון רוחן תניא לן תנל חדשה, וגחוקי רצונן תנהליה, תחשו3 נחלוחן ני רגשות לגנן נצח את תתמתן תשתורנה׳ וזטרס יחלוף ירח ימים׳ תשחק תלעג גם אתה עליהן׳ ונל תאוותין אז׳ לא תזנרנה ולא יעלו על לנן עוד — שחוק חן, יננה את האהנה העזה; האחוה הנאמנה לעג ימותו!׳ אחנולות לננו מקרה קל יסכל; גם הצדקה 3ת שתים ׳ תפיל תלה אחת נתהמורות החטאה . שנה אחת, אמנה היא עת רנה לתהפונות מאפנות אנוש ומועצותיהו! דנר זר אשר נשם אדם יכונה! אין תשחח אין תעצג׳ אס נמו הגה ששמן ועצנונן יחלופון! אין תתאוה אין תקוה׳ אס הרגע אשר תאוחן ותקותן תמלא׳ הלא גם היא׳ אתה; תכלה!— תוחלות ימי השארות והמורות עסו ואינם׳ עזוז אהנת הנער ידענה? עצי תשוקות הנער׳ ילעג האיש׳ והש3 עלי מועצות האיש׳ אשר לא ייף ננל זאת גם הוא תספות הון, ותאסוף נצע, מגלי להעלות על לנו׳ ני 5יי ילטוש התות לו צור חרנו, ותחת רגליו הקנר פתוח.— האס נשא קנה ייהי עלי תזות קשה הלזו• לא! לא! נשמחת נפש ננרן מאת השנה החדשה, עס כל תקוותיה הנוזנות, עינינו תשנענה נראות את יפי תוחלתיה, ואותה נשכח; החר3 השלופה נידה , עד מות תסחידונו׳ אם לא ננדן זה3 תסתיריה — לאס רחתניה תתסון רסיסי נופת׳ גסף רעל החיים; תעטור את הננליס אשר *יגלמו נשא מסמל ־־ ננזרי שושניה . —