Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 22

— 22 — שלא היה יכול לנעוץ תנעלו שנתענה ונתחזק נשרו מפני הנשורה שנתקסר) לכן נקראה הגדת שתועה טו3ה 2^1, ,לומר ד3ר שמחזק הגון> והנשר. — כן נראה נעיני והנוחר ינחר _ שמועה רעה מארץ מרחק. י Don I. Meller in Stanislau. _ יום וי׳ו לחדש השניעי היה יוס ענן וערפל, חושך ולא אור לנני ישראל, יוסלנשו א3ל, עטו על שפה משנילי גאליציען, וכל תופשי נגור, אן קול נהי ונופים השמיעו, יום רעה וענרות, נו נכנה נדען נר ד׳ נשמת אדם, דגול מרננות עם, אשר גדולים היו חקרי לנו נחכמה ודעת, גס מהקו מלילותיולחין אוהני לשון וספר׳ יום נאה שתש שמשו.ן נארן הנשמה הלזו׳ לזרוח שנעתים נאלצות החיים ה״ה הרב החכם הכולל המליץ הנשגב מהו׳ שמשון כלאך הלוי זלה״ה, אשר שג רוחו השמים, לארוח צחנרה עם מלאני יה ולחזות נ נ וגה מושפלות, אשר לא שזפתן עין נשר עוד, ועפרו קגר לישן ננחא ושלום נתיק האדמה נל הלילה, עדי ילפר השוזר, ואת ישני שנת עולם לחיי עד יעיי• — י« אמנה אך למותר, קורא משפיל ׳ לספר לו אשר נחנם ל3 ותום דרך הל» אנדגו, ואת נל יקר אשר אתו ירד קנס הן ילדי רוחו וצאצאי עשתונותיו אשיי הסין ניעק3, ונראשס ספרי שנילי עולם— אשר נם היה עינים לעור, לרון אורח נרגליו לא נא׳ נס פה לערל שפתים, לדנר צחות עלי אוזן מלי! הגחן׳ המה ניתר שאת ועז מפל עט ולשון תפארתו יגידו׳ ועצי מרומי הההלה ׳נשאוהו, המה יתנו עדיהן ני היה שמשון אחד מנקוני ראשית עם ישראל׳ ומפהני החנמה והאמת, אשר שלחם ד' להורות לאחיהם דעת׳ לפקוח עיניה טוחוה׳ ולשלח נפשות רצוצות, תסנצות דעות קדומות ואמונות צנומות, חפשי' לפני שמש ינון שמו׳ וז5לו לא יםון> מקרב ישראל עד נלתי שמים! מי יתן ותני* שאלתי זאת לאזני אוהניו ורעיו החנמים נ׳י. וניחזד לאוזן החנם הסופר המהיי מהו׳ מענדל מאהר ני'׳ ני יעשה חסד עם אוהנו המנוון ז״ל׳ ועם החיים׳ למשוך נעט סופר ולחוק את תולדות החנם הנכנד הלזה , וחליפות קורות" נטפחות ימותיו ׳ לתועלת הדור הזה והנאים! לאשית השנה. (העתקה תפשית משפת אשכנזית). שלום נואן את שנה חדשה! נמנה את לי עם נל תקוותין ושמחותיו, עם מינית שמחות ואנחות אשר את לי נחיקן תשאי! אמנה ידעתין! נהיו ,אחיותיך הנכירות, נפה חנף ונחלקת לשון תקות חדשות ומרעיפות דשן ללבי הנחילו׳ ואת מטרת תשוקות׳ נקרונ הראוני, אולם נהפנותס שנמסללפיז׳ אז נל תוחלתי פקודי עכניש תנתקנה ופל מועצות׳ ותחנולותי היו נחלום נהקיך' הנל וריק אפע ואין.— אמנם הנה שלחוני אל אחותן הצעירה׳ אשר נמעטמ"