Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 11

H שמע, ותפלה שאסור לקרותם למסיע, וארנעה אלה הס הנאמרים ננל לשון נמ3ואר.מפורש 3מס' טוטה ל'נ ע׳א ו3תוסס' ד״ה ק׳ש ותפלה, ואף שנזכרו ישם 3מתני' סוטה גס פרשה סוטה וכוי הנאמרים כמו אלה 3נל לשון. הנה מגלה והלל וקיש ותפלה לעצמם יתמש3ו, כי רק הם 3סדר 3ית הכנסת מקומם׳ וכן «כרו אל3עתס ל3ד0 3מס׳ מגלה 3תקים הנרשם לעני, קריאה למפרע. והעירני ידידי הר3ני מו׳ה וואלף סריעד נר״ו גי גם מה שנאמר 3פיוט ההוא אח'כ: ואם טעה. בארבעה יחזור לראש קריאותיו, אין כוונת המלין לאר3עה ההפסקות ש3ין פרשה לפרשה כדוחק המפרש הנ״ל, כי אס לאר3עי. ד3רים שהזכרתי. ופירושו הצדיק עס״י ד3רי הטור 3אורח חיים סוף סימן פ״ה שאם הפסיק 3 קר י א ת שמע מחתת אונס ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכן בהלל ו3תסנה ו3מגלה עכיל וכן הזכיר הר״ן למס' נרכות דף כ״ל ע״3 אר3עת אלה ל3דנה. .6 ומחזורים דפוס וויינן העיר ר״ש לעוויזאהן _לשיר אנעים זמירות, כי מאתר: שירים אאריג תירה שהמתגר היה איטחלים,, Itesseri) canti כי זולת זה לא מצאנו פעל ארוג נשמוש הנזכר׳ וחין הכוח לזה, כי יתכן היות מקורו בלשון התלמוד. עיין חולין ני מ ע" 3 אטו כלהו 3חדא מחיתא תחתינהו פירש רש״י וז״ל וגי נאריגה אתת ארגתס לכולם , לשון עונד מחי (תרגום מעשה אורג) ותיקון דבור קרו ציה חינשי אריגה שמסדר את דנריו עכ׳ל וכעין זה פירש רש״י עוד ניתר מקומות שנזכר ה-חמי הזה הרגיל נפי חכמינו התלמודיים זיל. ננוס וז״ד חלק י וצי 27—29* כת3 הר3 הגדול מהרש״ל ראפיפורט נר׳ו, ני לא הוניר הקציר את שש ו) ביו ורנו אף גס נראשי תינות לסי שאסור לקרוא לאניו ולרבו נשמו עיי״ש. אן קשה להאמין ני כל חכתי ישראל תדור לדור חשד החלו חנוריהס: אתר סלוני נן לא״א הר״ר הלוני: העלם יעלימו עיניהם חזה• ואין יתכן שיתיחס איש על שם ואביו, היאתר נן לא״א, ולא יזכור שם א3יו נסירוש? הלא מאתרו נעדר הנינה יהיה, ני כל איש ואיש 3ן לאניו הוא. אן האמת׳ ני כל קריאת שם אניו ודנו אסורה מפאת שנראה 'נסחיתת ננוד, וכל זז איני ני אס נדני הנן והתלמיד עם אניו ורנואותמנו, ני אז יכול לאמור: א3י אי יניז ואין דני עוד5 אנל נות3 ספר או פייטן, המנוון ליחס עצמו או מאמרו על שם אניו ורנו, הנה אין שוס מקום לחשו3 קריאת השם לפחיתת 55יי׳ אחרי ני להסן נתנון לכבדו ולהוקירו. ועיר הלא ננתינה צריןנירור הרנה אס תתקיים עדות 3נת3, או שנועה 3נח3, ואף קללת חניו 3נתנ (שיות ש3 יעק3 ואורים ותותים סי' ציו ס׳ק ה׳ וש״ות תהר״חף ח״ג תשונה שע׳ד) ואין יתחסד איש צהזהר מנתינ נראשי החרוזים את סס אניו לננודו ולתפארחו? והס ז״ל 3ייס' קדושין רף ל״א ע'נ לא הזהירונו ני אס: וזכס תשנה שם אניו ושם רנו׳ ימה לנו שנוי גדול מקריאת שוט נראשי מינות נפרדות' ואם הרש״נא ז״ל נותנ נססייו לרו3: תורי הרתנ׳ן זיל, והראיס: זקני הראנ״ן זיל, ונעל הטורים: א׳א הי״אש זיל; על אחר נ"ונ שאין הרגש איסור אס האותיות נפזרו לפי ראשי החרוזים. יכני הרגיש גס הר3 החכם ונת3 וזיל ורוו הפייטנים שקראו שם אניתס׳ אילי משנו דנתינה שרי, או שקריאת השם על ידי סימנים ור׳ת לאו שמה קריאה. ואין זה נרעון לנניד אניהם, אמנם ר' אלעזר נראה שחשש נזה ונו' יזהו תידון מספיק ומושכל ליעתי ענ״ל אכן כנר ניררתי שאין מקום לחסידות עינית הננול כזאת אשר אין אחד נחנמינו זיל נזהר 3ה אף נמקצתה. ויש לדמו?,!נת ולאמור מיז ליין הר3 החנם הנ׳לו ני לא היה חשש הקליד מפאת הנתינה