Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 9

חתת רגלי הרעה אשר תמצא אותו נהלנו סתות נמחשנותיו לאמר: מתר אמות י’א3ד שמי! חה יעצ3 ל3ו 3ראיתו חר3 התות׳ נורא מראה׳ פליסה על ראשו׳ מה הר3 תוגיונו׳ היתנן לו לשמות 3תמדת חייתו, 3ראותו המות כדו3 אור3 פתח הניח, נועם ועדן נתין לו נתש3י׳ יק גיא 3ן המס תפתה ואנדון יעלו על זנרונותמיד. הן נלא זה מלחו ימינו עצב ׳ ומרגע לרגע נפתר פתר׳ סן נגזר מארן החיים, ואף ני אם יתיצ3 לפנינו יום פרידתנו'• אולם הטו3 והמטי3 רצה, ני ילך האדם שאנן ושלו, ישמח נמעשיוויגל 3חייו מיום צאתו מרחם עד י3א קצו׳ ואם נס ה3ל התנל, חדל החלד, לנן מנוסה מתנו יום אחרון ויום הפררנו מעילם. וזה שענה דוד ננפחו: הנה טפחות נתת ימי וני׳ Ohnehin hast vu meine Tage mit Spannen gemessen, und mein Leben ist wie ein Nichts vor dir, אן נל ה3ל נל אדם ,aber, es wäre der ganze Mensch nichts als Tand נ צ 3 סלה bezieht sich aus קן,!wenn jenes »och vor ihm stände (Talmudische Exegese) רני' הגדול הרתנ״ס ז״ל מונה נתנין המצות קריאת שמע 0נ שחרית וסל ערנית צחנוה חתת׳ ונונם אתיו איה מקוסננודי׳ עיין מסנה נתנן ם ח מהי ק״ש, ולפעי׳ר אס נתגונן לישנא דנרייתא נרנות ריש פרק ר3יעי דעת הרתנ״ס ננונה . דשם איתא מעוות לא יונל לתקין׳ זה שניטל ק״ש של עינית ושג שחרית׳ או תפנה שיע או ש״ש. הרואה משתומם נלשין הש״ם נק״שנקט ק״ש שג ערנית ושל שחיית ונתסלה נקט או או? ונראה חזה דק״ש שי׳ע וש׳ש חרא מצוה נתשנת ונח היי מעות שאינו יניל לתקון רק אם נטל שתיהן, תשחי׳נאסלא 3טנ רק אחת, או ערנית או שחרית, נח חשי< מעות אשר לח ינוג לתקון, יקיים ענ״ס מקצת המצוה נק״ש אחת ׳ משח״נאסנאמר דק״ש של ערנית ושל שחרית נ מנות הן דותיח ותפנה, ח״נ אףננטל ק״ש ש״ע צחיוחשינתעוות אשר לחיונל נתקין,היינו נמה שקורא ה״ש ש״ש הוא מקיים מציה אחרת ואינו מתקן קייש ש״ע. לעולם אל יפטר ארם מחבית אלא מהוך רכר הלכה שמתוך כך אהה זוברהו: מה יסמא ננחיהנ נחמן, אם נח תשכח הנריה אשר היתה ני עם ידיו נפשו, מה תגדג שמתת נפשו, אס נא אחרי הפרום תהפוךהאהנה נמו רגעי נכספה וגם ננתה נפשנו, 3ל תשנא זנרוננו מסי חנירינו, להן מיי הגות ננני הננו ננגד עיננו, ומדי דנרינו נהנה נו ונזכיר את שמו נמקים נאשר עמדנו לפניו, ונחשד היינו נאמנה חתו. אונס אנמי המוסר נתנו, אסיר לחים נהזניר חת חנירי, ני נהזכר יזנר על דנר תה, והדנר ההוא או שתן או שנח אי תהלה או תהלה׳ אומדה טונה או מיה רעה. ואס נזכיר עינו ולאטאתו נדרוש׳ הנח חטאנו נאמר׳ פיני׳ גמל הפשע ונמאס הדנר. חנן גם מתהלת רעינו 3ל נלנר דנר׳ טוג ני נחריש גס מלשנחהו נחאתיס ז״ל שחתיך שנאו נא נייי גנותו י ני אין חיס אשר לח יעשה טור ונח יחטא, אשר לא יעשה רעה תחת השמש ׳ גס אם זיקת היושר נלנני נוערת ומעשיו לתפארת י הלא יש גניל לישרי׳ לרגעים סר רוח נין ממנו ויפתוהו יצרי לני הרעים. (ואפשר זה הפירוש ענ י* ן לן אדם וחין צךדנר שאין צו מקים, דהיינו נ3ינ,.) לנן טונ ני נחרישה ני נשים יד למי פה, ואז לא נאמר עליו אך נדנר הזה. ואס ננל זאת נרצה להזכיר ידידנו, למען לא נשקר ננויא׳ נדנרי תורה אשר אתר ננו נוכל להגות נו. תנינתו ויוחד תנונתו נוכל הודיע, תתנה נחנרתו שמענו׳ מנלי תת שמן ודופי עציו — יזה גדעתי הפירוש שמתוך כך אתה זונרהו: dadurch kannst du seiner -Erwähnung machen