Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 3 (1846) · p. Seite 8

וינה הם5ינ (אצל ממקור אור עולם. אך האדם נאחז גם3ן השניה נפלים, תיגלה 3שני דינים, פעם התעהו שפל ערנו, ראה גדולת רונן שתים, את ננינוהנשלח השקיף, על נרותיו הדולקות התפלא, על נל פלאיי אשר פעל על ג3ירותיו אשר עשה ויאמר: האדם נאחד הננרחיס היושניס תחת ש3נו אלוה , נלמם נס גלמנו מגוש אחד נגראו. ונמו עש3 זה וירק דשא תחת רגלינו פורח, נ! נאני נם אנו, עד נצח 3ל נשונה, מלא מפנים עפר נירלינו, אניון וגור מנת חלקנו, תנור עליו, נלנקרנומצור נלחצננו, ני מה האדם שינא אחרי המלך, הלח ננזה הוא ושפל ערך; היתנן ני יתן אלהים מרוחו תוך גוש עפר, תוך חומר נ3זה. אנלמה מאוד נ3זיס הדנרים, הן נל ירומו אל רונן על חיג שתים, 3ל ינניהו אותו רוחו שמים שפרה, אך יורידו ישפילו האדם, ירחיקוהו ממחזה שוי, יורידו עטרת תפארתינו וירחיקינו תהסתפח ננחלת ד'. יגידו נא לנו אלה האנשים - אשר לא יערנו לנו דמית עליון, איך האים, קנה רצין, מוהל על נל הננראיס׳ רודה מקצה הארן עי קצהו, שנע ונתר לנד נידו הם, והמשרה נתנה על שנתו, אם לא ע״י ני נחסר מעט תחלהים, תה אנוש ני תזנרנו ונוי, השאלה הזאת נם על שפתי דוד מעופפת , ותשונתה על צרה: ותחסרהו מעט תאלהיס וננוד והדר תעטרהו, לנן תמשילהו ונו , ממשלת האדם על נל הננראיס תען על מקורו הנשנג. אולם עיד טעות אחרת נפנה על האדם נאמרו: הן אלהים היא נאחי ממני . נמו הער ננפשו נן הוא, נמו האדם ישפיט אתת ומשפט נארן, נן גס שדי יתמוך משפט, נצדקותיהס ׳רימוהו י יתנו עליי הודם ותפארתם, נתעיל ציקתם יעטוהו, ונאשר לאדם ידמוהו וישווהי, יעיררו עליי גס נן קנאה ישנאה ריג ומדון נל תאוות האדם יתנו לו לנחלה. ועל אלה אתר דוד: חלה עשית ׳החרשתי דמית היות אהיה נמוך. עבירה גוררתעבירה. ממלך שאול, מלך :ליעל אם קיב תקרב אל נוהו מאר מאד השטר תפחד פחד לעבור מצות יושב ממעל אס ום מצער תהי ראשיתך אם רק תחל לעשות מעשהו רק תשנה לרגע אחריתך נוקשת במצודתו נלכדת אבית לנצח. הה׳ אבדת!— יסיתך במתק שפה וכחד רעה גדולה אליך נוגעת בהטותך אליו אוזן שומעת. (אהלים ליט ה) הודיעני ד׳ קצי ומרת ימימה היא אדעה מה חדל אני הנה טפחות נהה ימי ותלדי כאין נגדך, אך בל הבל:בל ארמ נצב סלה• נרחה, הרה ייס התות נעלם מעין נל חי וחין חיש יודע חת יומו מתי "פד רעיני הייצר לקחת חת נפשו ׳ וזה לגאווה רעה היח ח צל חדש נן חליף, ני אס היה יידע מתי יע׳ו3 המלד ומאי ינא יומו תמלח (לדעתי נ לח יומו תמלא נמו תמלל, תמלאמו נפשי נמו תמללמו) חתי ימלא נפי המות קיצר ילידי הזמן, היה שג נתשונה, יננע את יצרו ויתאם מסדי הזמן, ועיניו ישים לשונן תעונה נשיר ווננה וישיג לעניית הקודש נפנות ער3, וזה שהתפלל גם דוד: הודיעני ד׳ קצי.ונוי - אולם השם הטונ איננו חפן לדנאית את האדם