Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 100

— 100 — ןל חית1 שוקבים. לחיי־לב יתהלכו, שפיפון ופתן עהלו בינות לעקבי אנשים. בק'ול המולה ייזרקו, רק הימתם אבדו; האךם'?שוםם ראש. ,והיו לקרות למו. - הקרב - לפני ארגיעה דוק!ה שבת וי^פש - הן?תעורר הפעם; בדם יקנו מבלתי *pv בודד׳,ערירי כערער! /שב הבן־אדם׳ בהדוך־אף וכעש?בריא לועו כחתף; האהבה -'לוסחת'נפשות —1דולפי" הלכה ואיננה. הגיון*אחד נורא,?מלא הארץ ומלואה: " המי תי' - בהרף ע?ןי נבלתם לדראון עולם. קרב וכליותנצמתו מפניי זלעפות/־עב׳ האנשים בחוצות' נשמו׳ בלתי קברים לגויה׳ איים מרעהו?אבלי החלשימחזק״ממנו״ - מבשר אדון קוניהם ישברו הכלבים רעבונם" בלב אחד בהמו׳ ץזמר נבלת בעליו, י אדם׳ צפורןה;ה׳ חשןי מנגוע'אליהו׳ עדי עלפו מרעב, ובידי המות נמלו׳ והוא■ על משמרתו, ךעביזעיף ויגע,?אנק בליל יישיימון׳?נהום^חרץ לשונו,?לקק אזרוע אדוניה זה nyZ חבקתהו; ו° אכף עליו פיהו, נאחז בשבץ ־’־ ריגרע’. כל ׳וישבי תבל, בדזסד וכפן נאספו," עוד שנים נשארו מקרית רבתי־עם׳ במכלית שנאה חיו׳ איבת עולם בינותם; אציל מזבח נאן־רי׳ עליו א?ר ורצפיס' בלי קיש לחמרים׳ שם נשרפו,'ו?חלו - איש עמיתו פגעו׳ שמיה?הדיו נפנישו; יחפשו ברתת'פנימה שפוני ממוני פחם, שגיב אש וחתרו׳'?מששו מרפיון?דים; יוהם נשבה' קמו - הנה׳ ניצוץ עוצץ! אש להבה נ^ח! - אור צר באפלה -! אז ישאו עינימו׳ פנים לקנים הביטוי חרדת שאול אחזתם׳ נזרו אחור־דמותו: