Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 101

101 מחתת?ני זרא הסב המות למר׳ במום הכירו.יחדיו• לפני התודע ספךאה, אצבע הרעב כתב שם אויב 3מצח ■ איכה יישבה בתה, הארץ רבתי לאומים. מעונה המיון־גוים היתה בוקה ומבולקה, אי אדם'ובהמה תנובות שדי אימו׳־” אבן" בהו תמונתה גלמה יון צלבוות ■ פלגים .יבל׳ מים, נקרי נהלי זדם, גם הים הגדול הפובב?פרות תבל, שכנו כאבן דוקם, שקנלכרפאים קאננו׳ במעמקי תהום.רבה.נאסף'נשמת חיים. אניות, עזובות חפשי׳ במצולת מים י.רקבו׳ תרנם יתפורר לגןרים, ולו? הים יבלעמו, תשואות דכים ישתוקק אין..קצף בפניהם, גלים?שנו חמותה׳ פיות משברים־קברים. סערות תימן וסופתה׳.ילחצו במו־רמים.?« וערפל בך־דו׳ ניש־אים?תהלכו למו, בלעךם חשך למזלי׳ שואה ואמש למכביר, אך חשך השליט׳ הוא'התבל פלה. חלום שבעים שנה. T T ’ 8. ’ (עסי׳י אגדת חז״ל במסכת תענית דך כ״ג ע״א•) (המשך) Do» A Laugbonk.?ל דחבית ד,?יר הרח הציץ בחלו. והעלם?בר, .יפן לבית שמדות גילו, שם י_קוה ששון ריהדם אהבה נ?ימה, - אך.?׳;יו ייראו זרות,רבות המהומה - ,ס לא אור ולא הדד י. שוא.?ינו צ??ה, - לא ישמע קיל ששון' שאון שמחה המיה; ,וסגדו ךלתים׳ אין אמר ואין דברים, בית אביו בדוךבה בנויה,' בשידה קברים.