Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 99

99 3אפלה מנוךח יתנוךדו׳ כתהו לא־ךרך, הארקה תנוע בחשבה, כצנת קפאון מניד" הירח לא!אהיל, ננע אור בערינו, אתא בקר׳ ‘דןלף. דאת - ויויקם אי;.נו. <- ■י> שכח תשוזקתו האדם, מאדי לקבו נ^שו. .! ממעוף צרה וצוקה׳ מרב בלהיות שאיה, בני־תמותה בלהב׳ בלב נשבר ונדכה לאל ’מושיבם התפללו: אנא! ,יהי אור: - סביב האח התפלשו׳ לחזות איש מיקוד, ביתיות, כסאות מלבים׳ בתי מעון לאהלים׳ י־ דזיו ל׳מאכלת-אש׳ ערים׳ לשלל פלדות. עוד הפעם למוקד עלי בתיהם מהרו׳ להביט בפני אדם׳ בטרם ילבו ואינמו, - .קנאו שבוני באהלים"מןגד’: למוקדי עולם, לחרדים חוצבי לך,בות. בידורי אש.יתמלטו, תקוה אחת/איומה, תישובב נ^ש,ורוח׳ תחיש מפלט למו, עליה י,חבים השליכו: יקרות שלחו באש - אחי החורבה הציתו; נבקו לרגעים, ברעד׳ במעט,קט אימו? - קרקרו, נפלו׳ כבו׳ גזעם אודים עשנים, ויהי ליל־צלקות, אקיש, חש.ןי עולמים. אז כשעירייאשמניסינראו פני־אךם, בה^ה רוח ונפש, עליתם אימתה ופחד, עת פתאם ממחשבים^ ברק־נגהות יתרוצץ, אלה?בכו׳.ית״יפחו, ויפלו על פניהם ל¬¬ אלה יאמרו.,’נואש, ובלעני שקה'ישדוקו, אלה יאיצון, יחישון, אלה דחופים ומבוהלים, ישיאו עצים בכתף׳ היש להגדיל המדורה. עיניהם׳ מתמהיון לבב׳ נשואות לערביות שחקים,?מיו ביריעות חמותה עלי 1H האדמה. את1"׳ י?לי ממה׳ יביטו יראויבמשסה, יאבקו׳!חרקו שן,?קללו־ויבךכו אלהים. בל שובבי מרוח׳ מקרקע הארץ ירחפו. לד,בל יעלו אמר׳ לעופף מעל?חלשו׳ *13 ר׳. J