Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 89

89 משפחח׳ וכו', והרב קרא אח הקוויטל בקול רם נגד כל העומדים ושכל אח קריאתו ומרוח 3ני משפחתי קרא 3ני משפחתי. משבחי בחמלה אולי מקרה הוא כי קרא ק ואמהר ואומר: שגגה היא שיצאה מלשני השליט, לא כן קייאחו! אן■ הרב קם מעל הכסא וירקע ברגלו ויאמר: לא שגיתי ברואה, הנה קראחי אמח ושמים ושלם פטמים ובכל טח אנכי הרואה -י 3ני משפחתי כחוב שה, ומי זה יןניז שניו להכזיננ׳? — כשמעי זאח פלצוח אמזוג׳ ובמעט נשלח• אסור. אז אמז הצדיק בידי וידבר אח׳ רכות ויאמר: אל מירא בני, במקום שנעלי חשובה עומדים וכו', שונה לשני ה׳ אלהין וקבל על עצמן לבלי שבח עוד בשוד משחקים על הצדיקים והחסבר למנודחנו למען ׳יטב לך כל הימים. ככה דבר הרב ואנכי אחרי דבריו מלאח׳, ב׳ באח׳ בבריח החסידים מהיום ההוא והלאה, אן כל ימי נצטערחי על ימי נעורי כי כלו בהבל ועל חטא חטאה נששי בנח אל נכר וענית• נצום נשש׳ ואישר אח גווי במכאובים זה עשרים שנה ובאחרית •מי נסעת■ לקבר מוה״רן למען יעלה מן שאול נפשי.“ הדבר יצא מפיו וילך לו וישב על הארץ ויגן נכי תמרורים והנה האחרון נא, איש מלא עלומים קצר קומת ופאותיו שרוחות עד אבנטו, בעבי גני מגניו ניכר בי כס ועצמה לו מנה אמת אפים ומבין עפעפיו רוגז וכעש יציצו כרוגז עזי הנפש עח ישאפו לדם נקי ולא ידעו שנעת, ויפתח אח פיו ויאמר בקול נמוך כי נמר גרונו: הן מעט היו ימי בחלד — בן ארבעים ירדתי לירכתי בור — וכן חטאי ופשעי מעט המה, כעח לא אזכור רק חטאת אמת שחטאתי וגס היא בשגגה נאמני. הנה משרת הייתי בנית הרב הצדיק מעיר ל .... ואח מלאכתי מלאכת שומר הפחח עשיתי באמונה, אל כל איש הנא וצרור הנשן> בידו מהדתי לפתוח הדלת (כי רבי מכבד עשירים), לאים איש כשי גדלו וכפי מתנת ידו אשר הביא, העשירים נכנסו ביום הראשון לבואם, הניגונים אחרי ימים אחדים והעניים אחרי כמה שבועות. פעמים רבות באו גס עניים עזי פנים אשר אמרו לבא בחזקה אל הקודש שנימה, אן לא לחנם נחר נ• הרב תקדוש לשרת לפניו, כי כס גבורים כחי והושע ל• זרועי להרחיק אח הנגשיס אל הדלת מנם אין כסן> כאכול קם לשון אם, ולא אסח ושתים נשעו ממני בשבר יד או שנר רגל. אן שעם אמח קרני מקרה כי הרגתי נפש אדם לפצעי; אשה אחת עניה וילד על זרועה עמדה צפני הפחח כמה ימים, אן לשוא. אז אמרה לבא ניד חזקת אל הצדיק, ותוחל עד פתחתי הדלת לאמת ננוח העשירים ואז לחצה ודחקה עצמה נין הדלת והמזוזה לבא אחריה, אולם בראותי כ׳ כנר נאה העשירה פנימה אז דפקתי אח הדלת אחריה ופצעת׳ את מוס היונק ומת. הוא הדבר אשר דברתי כי הרגתי אח הנפש בשגגה, ני לא ני הזדון כי אם נהאשה העניה וקשת עורף. אך נכ״ז אח גודל חטאי הכרחי ואסע אל קבר מוהר״ן אשר הבטיח לפדות מיד שאול נפש כל חוטא." דומה: ספר נא עוד דברים אחדים מח״ן ומענודחך נניח הרב. המשרת: יתר דברי עבודתי? הלא כנר אמרתי כ׳ באמונה ענדתי, לא חסיתי דבר אשר ידעתי כי יביא כסף לצרור הצדיק או כי •עשה לו שם לנעל מופת ונביא. אס נא איש לעני אשר הכרח פניו ענתה לי נו כי מקטני אמנה הוא ורק למען נסות את הרב גא אליו או למען סנוף לדורשי טובתו, אז לא מהרת׳ לפתוח לו הדלת כ״א אחרי זמן רב, ונמשך הזמן ההוא שאלתי על האיש ועל אודותיו אח יושבי עירו ואשר נודע לי גליתי להרב, וכבואו לפניו ושמע כי כל מצפוניו גלויים וידועים לו ויהי לנס. ככה נא לפני פעס אחת המלמד מט . ... אשר נבלה עשת נעיר מולדתו דז . , . (ואשר לשנים משן ידו את לוצצים בצדיקים רחמנא לישזנן) ואודיע אח דבר הנבלה לחרב טלם בואו החדרה, ואח״ב קרא הרב פיו"’״ל פלי 3ני משם —- מלחו עודנה על לשונו והנה המלמד •צא ממחבואו נבהלה ויקרא : מה זה תאמר? — האחה זה — גרשון — גנאי —? — וכדברו מלא מלאן דומה שחוק פיו ובל השעירים ומלאכי זעם שחקו עמו עד כ׳ השמים רגזו ותהום הארץ לקולם. "עתה לכו ונלכה אל התפתה למען חדעון שדון!" קרא דומה, והאנשים הרימו קולם בנכי ובל אחד מהם (מלבד המלמד אשל הלן אבל וחפו׳ לאש כ׳ כלימת כסחה פניו) צעק: «הושיעה מוהר״ן, הושיעה! שמרח נפשי כי חסיד אני!" דומה (שוחק שנית): .למה תקראו למוהר",? הלא נמהלה תמצאוהו." — שעיי אבדון נפתחו וקו: מוהר״ן נשמע מתוכו: למה באתם אלי להזכיר אח עוני? לפני 12