Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 90

90 ממשים'שנה נ־מי ח" הבל• כתנת׳ ודברתי דנרי רוחהלנה מאד, ואהה! רנות הוכחת, בשאול ומכאוב, גדלו למאד אשל באוני על לוע דרכי על חלומות, ועל דבלי, וכבל באה העת כ< אצא צלון> ונקי ממלאת ימי חלד, ולהתענג על מלק, באול המ״ס, לולא תמדפיקים הבולים מלנוב אשל עוללו על, מחדש את מעה זעם ושבע אן>! או,! מ׳ יתנני פנית נחבל מעה, כ• עתה אודה נגדה נא לכל עמי כי שקל בימיני וחזון שוא ותפל חזיתי, למען אנקמה ממדפיסים האלה כי לא ׳מכלו מן השפלים גם אמד! כה דבל מוהל״ן והאנשים האולמים באו אל החופת פנימה והדלת נסגרה אחליהס. אז אמל אלי הלוח; "הפעם לאיח נעינין ושמעת נאזנין את כל הנעשה בין חשידיך וצדיקיך, ב׳ גנב ולצח ונאף וכחם וכל תועבות ה' לא לחקו מהם. זכול בן אדם מה לאית ושמעת וכתוב אוחו נמלע אנוש לזכלון למל אמלון.“ — ואומר ״אהה אדוני! הי לא נתן ל' לשון למודים ולא ידעתי לבל צמות, כ׳ מעולם לא באח׳ בקוד חכמים ובקהל חשידים לא שמעתי כ׳ אם לשון עלגיס." ויקח הרוח לצפה ויגע אל פ• ויאמל : הנה נתת׳ לך בזה לשון למודים, לך בכמך זה וכתוב הדברים עלי שפל, אך עלם בתנך קום קלא נשפר׳ אנשי לבני יושן) שערל ויצחק עלעער אשל כבל ישנם שה עמנו בארך החיים, נם את מכתבי יחיאל מעללעל חקלא, הוא האיש מעללעל אשל הואיל הלך נעקנותס ועתה זה זמן כביר אשר לא ינוח שבעו על גורל ״הצדיקים" האלה — וכמחכונחם עפה גם אתה, עלה והצלח! ככלותו לדבר עלה נשערה השמימה, ואחרי עלותו והנה השאון החל שנית בחשתה, קול כים יהמה בקמח אם המשים ומים ■ תבעה אם, קול בכי ואנקת חנשפעיס, קול שחוק השעירים ומלאכי זעם, אשר יחדיו היו לקול רעם גדול ונורא מאד ותצלנה שתי אזני ורוב עצמות׳ השמיד ■— ואיקץ! והנה אחא בוקר וכבר הסאשפו אנשים בקלויז ללמוד ואחד מרמי החקידים עומד עלי ומושך נככף נגדי להעירני, וישאלני: מה זה היה לך ידידי ני זעקת ככה מחוך השינה, ומדוע בכל עצמותיך כאם צרבת ייתיש׳ זיעה מפל מצחך גועשים? האם מולה אתה?' — "כן הדבר" אמרתי "חולה אני, אלך ואשוב לביתי ולא אעבור לקבר מוהר״ן עד אם אשוב לאיתני" — ואלך! הן אמנם חולה אני — אמרתי אל לבי — חול• הנשם, אשמע לקול הרוח הדובר נ׳ נחלום חזיון ליל ושב ולפא לי; לכו, לכו לעי מאז לדרככם אל הקבר הקיום, אמרו ״צדיק׳'• כי עוב! לו ידעתם את חזיוני כ׳ עתה אמרתם עמי: אוי לרשע לע! — יהי לכס אשר לכם ואנכי אלך בשש ח' ואגיד לעמי אח חלומי וזה חזיתי אספרה. ♦יי"® אבל כבל ©mannet Landan. על מות ילידי מנוער לע כאח לי ה״ה האנלך היקר, חומל «גזע אפלמיס המשכיל השלם שופר «היל דובר צחות הר״ר שלום «ילגראם נ״ע אשל גוע ונאשן> אל עמיו בשנת ז״ך לימי חייו שנת בא עת שפוד לפ״ק. אהה מותי' מה רבו מפעליך הוי, שר בלהות' מלאך זעם וחיטה ידך מושלת על כל מתי חלד׳ גם על צדיקים וטובים תשפוך כולם יפלו מוכים תחת רגליך כזקן כנער כשב בילד. חמתך; גם דורכי מפלות תושיה ומזימה טמך טלך נורא. ,ץא ימלט בל-איש תשחיתם חיש בעים עברתך לא תהדר פני זקן לא תחון גער׳ הוי גם על אחי שלום! חרבך הנפת תהרגם תשחטם גם תחטפם חיש על דמי ימיו לא חסת ולא חמלת, אם בזעם תשלוף חרבך מתער• זית רענן כזה הה•' איך קטפת