Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 87

87 אחלי פל רש“׳ ויש י)םר פניהם ניחד יניחו, ופד כה חנינה נעיניהס המצוה הזאה פד כי החסיד פלוני מהנהג תמיד לנלח׳ החיל ניוס השנה נפח ההפלה אח הכונפ "שעליימל" מפל לאפו, כ׳ אס ישא אוחו נלאשו ויכסהו נפל־ס מלמפלה, וזה הוא מפני ששמנו נפם צדיק אחד כ׳ פנה ל״ח שטריימל במקום תפילין . . והלוח לא נחנני לכלוח דנל׳ ויאמל; לנ לי! ל3 ל• 1 אל חיסין. דנל: הלא זה הדנל אשל דגלה׳ כ׳ ׳פשו מכל המצוה אשל לא צוה ה' אכן לאיה; כי פוד לא הכו דנל׳ שלש נלנך כאשל חפצתי, לכן נא ואשבילך נינה. הנה אמלה כי הנקלאים משכילים יוסיפו לחטוא, לו יהי בדנריך כ׳ יש מהם אשל זדון לנס השיאם לעשיח מיל המצוה אשל לא תטפינה; הן יצל לנ האדם לט מנפוליו ואם ׳הטו איזה חוטאים כצאן אונדוח מן הפדל הן כל הפדה כלס קדושים פנלים המה ואה אנה׳ השווים הס יראים, ה' אחד, כאשל הודפס׳ שמו וטצמוהו ־לגני ישראל נפה חשך כס־ אין ופלפל לאומי הנל; אולם נא בן פדה החסידים, הן המה וכל ׳סידיהס פל חטא ופשט הפנטו, נפיהם ונשפחם ׳כנדו את ה' וכל מטשיהם ודפותיהס למרוח פיני כנודו, ולכן כל המצות אשר •טשון קטורת חופנה הוא לפניו. אך מנלפד׳ זה הן שגיח הרב: מאד נחשנך כ• החסידים טהורים ונקיים מכל הטונות אשר ׳טשו המשכילים לדטהך נשאט ננפש; הן בנר מלח• אמורה כ־ מצאתיך שוגג נכל מה שמשיה, חם אהה ולחומך האמין מה שהאמין, לכן נא אחלי אנהגך אניאך אל מקום אמי, שם מראה ותשסומם חשמט ותנהל, וחדנו כי כל הטונות אשל מלאת נהמשכילים ׳מצאון נהחקידים, וטול לפוח מהנה, ואס לא נקהל לג יפשוט ולא נהגלוח נגלות נין הטם, הלא נגרט ירכם נזה, ני ישימו מסוה הצדקה פל פניהם ויסחפשו נאפל למטן ימשכו נרשחם ויפילו נמכמלחס נפשות נקיים ולא ייט איש להזהר. בת דנל הלוח וירמוז לי נאצנטו ללכא אחריו, ותנה נאנו אל מקים ליה ושממה ארן מלחה אשל מריח אם וגפריח לא טלרת׳ כח ללכת הלאה, יימזיקנ׳ הלוח נזלוט׳ ויאמר: חזק ואל תירא מכל אשל ילאו מיניך ב׳ נניא צלמות אנחנו ולפני סמל התפתה הטרוך מאתמול למשפט רשפי אלן דנל מה אראך. — כאשל קרננו אל המקום כן ׳לנה המון לפקח הנשפטים האומללים אשל לקולם צללו שפחי ותרגז נטני, כנואנו לפני השפל ויקרא הלוח לדומה מלך נלהוח ויאמר צו: דומה! צוה וידום הזמם פד אם טנרנו מזה. ויה׳ כן.־ — אסל• לגפיס אסיים אמר ל׳ הלוח: שא מיניך ולאת מי המה הנאים שמה הלוך וקרוג אל התפחה, ואשא פיני ואלא וחנה אורחת נני אדם נוספים, תמול נא ו מהטולס החדל והפונר והיום נחלן משפטם להניאס שאולה למטן ייסרו כפלים נכל חטאתם, הלוך ילבו ונכה ומלאכי משחית אחריהם יניפו שננו׳ זטם ודפקום נכח. אוי לי מיום הדין I אמרח׳ ונפטמא׳ למלאה פיני, וכאשר קרנו אלינו והנה הכלח פניהם פנתה ל׳ .בי מנטלי נריח החסידים המה. — ויצו מלוח ליומה לאמל: "הפנל נא לפנינו את האנשים האלה אמד אחד לנדו והתויו טל טונם אשר חטאו נתנל אלצה." בכלות הרוס לדנר והנה ברגטים אחדים השקטה שוללת, דומיה נוראה נמקום התופח, ואך האנשים הנאים נאנקו דום ינקול דממה דקה שמטתי אותם ממללים איש אל אחיו: ״נחזק ונתחזקה! הן אמנם ננא ניגון שאולה אך לא יארכו לנו הימים שמה, אצדיק מוהל״ן אשל היינו טל קנרו נטוינו נח״ם חייחנו ינופף ידו נמהרת וימשכנו משחת נל׳ לאור נאור החיים!" הלוח (נפני טצמו): רשפים אפילו נפתחו של גיתנם אינם חוזרים! האנשים — אלנטה תיו — נאספו אל־ תא מיוחד ואנכי והרוח נשארנו לפני פתח השפל רואים ואינם נלאים. והנה הונא הראשון לפנינו, איש נריא ושמן ופניו פני לתנים ׳עידון כי מזלק• "ן הלנה מאי הגיח אל פיהו נח״ו ויתענג על רונ טינ, ואסל׳ קלא דומה אליו: הגי נן אדם חטאחך אשי חטאת נחייך! ענה נלב נשנר: ״גדול פוני מנשוא! נימי נחלות׳ הייתי משלח נניח מסמי "ן אשל לאחד העשילים נטיל נ . . ., מקום מושג הצדיק הגדול פלוני, אז היית- חוטא ופושע באחד הננליס וכדרך משלחים כאלה, גם מעלתי מעל נאיוני הניח וגננתי מהונו אחי אחי, עד אשר אספתי לכוש לנ וכלעומת שעשיתי כן ילד אדוני אחורנית עד כ׳ ילד פלאים וידל מאי, ולא ארכו לו אימים נח״ם, כ׳ מלונ יגון גוס ,<qph חל עמיו. אז הפצירו ני מכילי ומיודעי האיש כי' אקח את אשת אדוני לאשה. הן אמנם נבאג לג מלאת׳ יצונם, נ׳ זקנת היחת ולעת תואר, אולם ידעתי כי טונה רנה תצמח ל׳ מזה, הן נקייה קטנת מלאה אולח ישנתי, ואלא את כל האנשים אשל עניני והנח זל מעשיהם נכדה ענודהס