Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 86

86 מובנה בודאי יש בה סודות עמוקות, ושממתי כי הוא לשון שנבראה בע״ם בין השמשות בירוד עם שי האמון ונגנזה לצדיקים שיקומו נמלי השני לאל!) השש׳ וחס הצדיקיס שלנו) יעדנו מועד על יום מחר בבוקר השכם לרקיע נרגם אל קבר מוהר״ן, ונשכב על האין לישן. עד מהרה ׳שנח׳ והרדמה גדולה נישלח עלי והנח בחלומי הנני עומד כנר על קבר הצדיק, ואפול עליו טל שני ואקרא בקול אח חקאשיעל הידועים, והנה יד שלוחה ממרום ותאחזני נציצח ראשי וסקלעני הרסק הלאה מן תקבר. ״אד לי בי נדמיה׳! אמרח׳ אל לני, "הן חטאי גברו ועונוחי עצמו מאד עד כ׳ אינני ראוי להשחטח על קבר הצדיק," ואחרי שב רוחי אלי ואעמוד על רגלי והנה מראה איש לפני גבה קימה תוארו כתואר פני מלאך אלהים וקרנים בקרני השמש מפניו ינהרו, נידו האחח הוא אוחז בשני לוחות הבריח המתנוצצים כלבנה הספיר ונשנית מטה רם ונשא, אז ידעתי כי רוח משה נביאנו עומד לשני נזה, ואחפון לנפול על שני שנית, אן הרוס נגע בידי ויאמר: עמוד על רגליך בן אדם ושמע אח אשר אני דובר אליך! ואומר; דגר כי שומע עבדך. וישאל הרוח; מה זה היה לך כי באח היום להתפלל נין הקברים! — ואען; הן שמרתי מלות איומו״ר הצדיק ז״ל — לא אפונה בי ידעת אוחו ברוב צדקתי וחסידותו — היא ציה בי בל חיטא יבא להתפלל על קברי יסר עוני וחטאתו תכופר. והנה אם אמנם לא הרביתי לחטוא מעילם באלה החוטאים הנקראים משכילים ומדקדקים אשר רובם נואפים ר״ל כמי שכתב באר היטב מוהד״ן נליקועיו "רוב המדקדקים נואפים" ואחד המשכילים (כמדומה לי נעל סעודה בישראל) העיז פניו לאמי על הצדיק הזה «בלי קפק היה הרב מדקדק נמל וניאף גדול ואין חכם בבעל נקיון," טד בה הרבו המשכילים להעיז ולפשוע, ואילם לא כן אגני עמדי, בי באמונת הצדיקים אחיה ובאהבתם אשגה תמיד, בכל זאת מי הוא צדיק וחסיד בארן אשר יעשה טוב ולא יחטא? לכן באתי היום אל תקבר ואעש ככל אשר צוה הצדיק ובכן יהי רצון שיבושיו לי עונות’".עוד לא כליתי לדבר והנה שמעתי קול הרוח: שים ידן על פין בן אדם! הן תרבית לחטוא היום יותר מאשר חטאת בל הימים, ובגלל זה לנד צפוי אחה אלי חרב המשפט גגיהנם ומהראוי כי חולעתך לא תמות ואשן לא תכבה, אך יען בי שוגג היית נדבר ונעלם ממן האשם, לבן השעם הזאת ׳בושר לך אן בימים הנאים לא תוסיף עשית כן." כדברו ככה עמדתי מחריש משתומם; נעויתי משמוע! "האל יעוח משפט?׳ תשבחי; האס בעילם האמת לא נחשבו חכמי האמת למאומה? מה זאת? — או האס ריח שקר מדבר ני ולא ריח איש האלקים אשר לא קם כמותו? — עודני חישב בבה בקהרי מזמותי ותנה קול הרוח שמעתי - ידעתי בן אדם מחשבותיך, לא נעלם ממני דבר. אויה! אויה! עד כה ירד עמי פלאים וישים חשך לאור ואיר לחשך, ישכח את דברי אלהיס חיים אשר שלח בידי נהר חורב ובידי עבדיו הנביאים הבאים אחיי, ואחרי כל רואה אוילי ימשוך, אחרי נביאי שקר העושים בזדון ותרמית למען תדיח עם ה' מתורמי, לסור מאחרי החוקים והמשפטים הישרים אשר נתחי להם וללכת אחד נניס זרים ילדו, נניס כחשים, ילדי נכרים, ככל תועבות ה' אשר עשו הגוים אשר גרשם יהושע משרתי מפני בני ישראל: יעוננו, ינחשו, יירשו בעד החיים אל המתים, יתפללו לשמוח לא אלוה, יייחו מפני שדים ושעירים לא שערים אבותיהם, אשר - לדבריהם — ריב לחם עם מחנה אלחיס סלה וכחם וגבורתם ממקום אחר (סיטרא אסרא). אויה! אויה! מיי דבר הרוס פור התפוררו עצמות׳ ולא נותרה בי נשמת; הן אמנם במעט מעט ירדו הדברים אל קרני ויהיו לנחל נשרית אם נוערה לשרוף ולנער כל הרהורי דעות חסידיות ונגעי טחוריהם, ובכל זאת עוד לני נטה להסתפק ותפעם רומי בקרני אם נאמת גדול נבון החסידים מנשוא באשר שמעה אזני הפעם. ואומר: אנא אדוני! הנה החלות להראות אח עבדך אח חסין ואת פניך פני מלאן אלקיס ותרצני, שא נא אס אנוש רמה כמוני עוד ירהב בנפשו לדבר דבר. ת; הראיתני היום ׳לדעת הי חטאו החסידים חטאה גדולה, אכן מי גבר צדיק בארך יעשה טוב ולא יחטא? אולם בכל זאת לא ירבו לפשוע כמו אלת החטאים ננפשותם הנקראים "משבילים," יניחו ביים השביעי מעשית כל מלאכת קלה וכבדה, לא ׳שאי משא ברשות תרנים אף נשחק מאזנים, בכל עונג יתענגו אן עשן בלי המקטרת בביתם לא יראה; נבלה יטרפה לא יבאו אל פיהם, ואף הזנח אשי נזנח במאכלת בלחי חדת או אס שאלה אחח קטנה יספק מעט נמצא על היותרת ועל הכני הרחק ירחיקוהו, פגול הוא לא ירצה; על כנפי בגדיהם ציציות ארוכות מאי וכפולות שמונה; מימיהם לא חילו מלהניח האות על ידם ועוטפות נין עיניהם ויבקשו אתרי גדולים ורחבים, ולמען לאח לכל הדעות יניחו גם של דית