Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 69

69 עוד אודיעך כי השפך תפעה הגיעני נחלק לשני לוחות :יי, צהובות משני עבריהן בלי נש, האחד ממש במספר ואחיו שתים והיו לאחדים ביד׳ עד שגעה הוא המשפר הקדום והנשגב וגדול שמו במעשה ניאשת ושובב שובב עם הגלגלים ויראו אותו כל הורגי קין, ושמעו גדול בלשכה הנהמה הטהורה והעוף הטהור בתיבת נח, ובברית באר שבע, וילך הלוך ומיון, במועדי אל, ובברכות השגת וחתונות בני ישראל, וגס באבלנו ה, יצילנו מכל רע, נראה ארבעה פעמים בחלום פרעה הרשע, ונשמע מתוך השופרות אשר הפילו את חומת ירימו, ונרשם במלכות מרש ומדי, ובנערות אשתר המלכה אשר בחדשה אנחנו עומדים, ואצפה לראות את לוח זקני מרדכי ^את לקראתו ולשתות עמו שבע כישות עד כי לא אבחן בין שמי ונין.המן העמלקי — שין> שק. שגע ביום הללתיך על משדך ואמתך, ובשני ובחמש׳ לא אחדל לקרא והוא רחום, כי נכמרו רחמיך על האביון הלז אשל צייר צורתי לאוכל נפשו וחמשת את ערכה והוא יברכך כל ימי חלדו ויקרא בכל כמו: כמותו ירבו בישראל! גס חמלת על -כיסי החלש אשי נפל לערש דוי כי פגע נו הרוח הבא מארן מערב ביום ראש השנה וילך הלוך וחזק מפרק הרי הנאציאנאל והקרידיטים ומשגר כל הסלעים אשר ניד הגדולים, וכל העם מתענים ועונים אוי לך בן אמי בן פורח, חדלו הננות לצעוד עלי שור, ומי ימן ונפלת ניד מלך הקדם ואנחנו נקום ונתעודד! — אבל מה נעשה אנחנו דלי העם, ושוכני אהלים? לדרום אל המתים למדנו ולאחוז מרב נוקמת לא נסינו, אין לנו כי אס מצי לשוננו ובכל הבה! נקלל את אויבנו קללה נמרצת. ויפל כהילל בן שחר וירד מכסא אשר לקח בערמה ובחזקה, ויחקר באחד מאיי הים הרחוקים בדודו האבזי־, ואז נשיר שיר חדש איש תמת גפנו ותחת תאנתו. — ותנה כמעט שכחתי את חסדך וטובך ואת המגלה יפת מראה גת שני זהובים אשר שמת לפני לשכר לי סופר מהיל להעמיק לי את מאמרך באותיות גדולות, ויהי כקראי את עצתך היעוצה נעונ טעם, גישתי ונכלמתי בקרני לאמר: מה זה עשה ה׳ לי? אין זה כי אם לנסותני, ואשב על שולחני לטעום עת לחם ולשתות מים במשורה ככל חכמי ישראל, ואמרי כן שכבתי על ערש יצועי כמנהגי יום יום, לישן תרדמת צהרים כאיש — בשת, והנה נשמתי פורחת מאדמתנו הזאת השפלה והטמאה ותעל עד לב השמים יסניבותה כל רבבות הרוחות והשדים והמזיקין וגס לילית ביניהם, ולא זכיתי לחבקה כי כמעט פקחתי את עיני להביט בה, ואחזת איש עומד לנגדי והוארו כאחד מבני היער כלו עירום ועריה ויק שני עלי תאנה על מתניו מפנים ומאחור, וארון לקראתו לפשוט לו ימיני כי הכרתי את אבי הראשון, האדם אשי לא יצא מלחם אשה והפך הוא כי אשתו היתה בתו יוצאת דפנו, ויפן אלי ולא קבל אח ידי יימאס בי ויקרא: מה זה מהרת לגשת אלי כאחד מגני? הלא אינך מיוצא׳ חלצי ומילידי ביתי? — ואחרד חרדה גדולה ואקרא: מדוע תתנני לאיש נכרי, ואני בן אדם ולא לנד צלמי ודמות׳ מעיד עלי גם נפשי כנפשך ויצרי כיצרך רע מנעורי, ואת מצות אלהיס לא שמרתי וכל ימי הוספתי חטא על פשע ובזעת אפי אוכל לחמי וערי עבודתי קין ודרדר, וגם אותי יגרש׳ הכרובים בלהט חרבם מפתח הנן לולי מאה ברכות אשי אומר בכל יום לברוא לי מליצים, ואיכה תחפה עלי דניים אשר לא כן ותדבר על צדיק עתק? — ויען ויאמר: לא טונה השמועה אשי אנכי שומע עליך, ואם באמת חטאת ומשעת מפרי ען הגן לא אכלת