Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 70

70 כי גיוס ל#כלי ותפקחנה עיני וידעתי עוג ורע וכל הנשמרות נפתחו לפני ני חכמתי כמלאכי שחקים ונבינתי אחזה מת ילד יום. ואתה כל עוונותיך ומעשיך הרעים לא עשו פרי וששים ושש שנה התהלכת על פני האדמה, והנה מגלה אחת נשלחה לך מארץ רחוקה ועיניך כהו לא יכלת לקראה, ואתה משתומם אל המראה ומתרה ממך נינה למצוא עלה. כנער בן שנתו! ולא שמת אל לנך כי ים וים תופרים לרננה נעירך אשר ישמעו לקולך להעתיק לך את המגלה עד נוא תמכם שלמה נעזרך ויתן ני דך שכל הפועלים! — ואיקץ. — וערם נואי החדרה לרוות את נפשי נכות מים חיים שמורים היוצאים מפלי עץ העלניס, שלחתי למיודעי הקרע אלי וא^עץ עמו לאמר: כזה ובזה אנה אלהים-לידי, וכזה וכזה חלמתי, צוה נא אלי איש יודע למשוך נעע ברזל ועופרת או ננוצת עון> או נקנה תוף או נכל אשר נתת ידו, ויהי מתיר נמלאכתו ושכרו כפול, ואת מנת אמי שלמה אשיב לו כראוי, ולא יאמר: אני העשרתי את מרדכי! — ויען ויאמר: אח* ורעי! אמת הוא כי האיש שלמה לנו המים עמך, וכסכמתו כן ישרו וצדקתו, ני מנע ממך חתלון כיש! אגל אבינו הראשון התל בך וכעת יצחק בקרנו על הוללותך יתכלותך, ני הוא צופה מתוף העולם עד תופו ואין דנר נעלם ממנו כידוע לכל דורשי התלמוד, וגלוי לפניו מעשה כל נאי שער תעיר הזאת, הלא כלם עובדי מרקולית, אלת השוחרים והגנבים אשר נידו האחת מעה הנחשים ונשנית כית מלא זהובים, ואין אמד מהם אשר לא ישתחות לפניו בהיכלו מדי יום ביומי למצוא חן בעיניו, כעשירים כעניים, זקנים ובמורים וגם נערים אשר עזבו את בית התפר בני ארבע עשרה שנה, גדולים וקטנים ימאתפו שמה, לומדים ובוערים, גם פחותי מלמדי תנוקות יצבאו בצבא האליל הזה אלה גלוסות המלות לפריישן ועתטרייך ואי אינגלעירה וצרפת ותפרד ואיטליה וטורקיא ודומיהם, ואלה בלאטעריען המותרות, ואלה נתפר׳ חברים לשבילי ברזל ולש פינות עשן ולחפירת נמלים למיניהם, וכל אמד רץ כצבי יגנור כארי לעשות עבודתו. אמת הוא כי כלה מלאו ידה לדרוך בקתת התופר, גה ביתם מלא תפרים גדולים ועבים וכבדים, אך אין בהם אות עברית ויהודית לבלתי יבשלו נכתלם — ומדי דברי בתפרי השומרים לא אמנע ממך דברי נעל הבית אשר אמי לאשתו לצמק גת בראותו את לוחותיה הצעירות אשר בהן תחקק את כל אשר תוציא יום יום ,לאוכל ביתה, ויען לאמר: עתה ידעתי פתרון חלום פרעה אשר סלם: ותאכלנה הפדות הרקות והרעות את שגע הפרות היאשונוה, והבריאות ולא נודע כי באו אל קרבנה, ואני תמיד השתוממתי על הנת הזה כי גדול הוא מקריעת ים תוף ומכל תנשים אשר באו לעולם והיום הזה ידעתי כי זה דרך הטבע, בהביטי את שפרך הקטן אוכל את כל התפרים הגדולים והבריאים, ויבאו אל קרבו, ומראהו לא ישתנה! — יאשיב אל שאלתך ואגטיחך כי את מזמתך לא תשיא, ואם בכל רחובות העיר תבקש,. ובקול גדול תקרא ונאבוקות אור תחפש נכל עבר ופנה, לא תמצא את שאהבה נפשך, שמע כא אלי! הלא עיניך אינם חולות ואם כהו לעתות נצרה בחדשי התתו ברבות עמלך לנגד אור הנר אודות השמן אשר איננו זך כראוי הלא התתו עבי ואוי היום הולך וגדול ונקל לך לקרא תפר בלתי שמת את בבת עינך; ואם האותיות צעירות מהכיר, לך נא אל אמד ממוכרי זכוכית לטישה וקח לך אחת מהמגדילים כל דבר אשר יושם ת חתה ונזה תמלא את שאלת אוהבך ואז תושיף דעת גלי מכאוב• — ואקיא: ק א ל ו ת!