Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 51

מלכים ושלים מן חרטומי מצרים °<) ומשי אה ההוד הזה לאמיו אהרן הכהן 8) ע״ד הערה הכמז3 3שון> המכתב הזה בעדות הלמ״בם ל״3 לשלישי נטעם ע3ודה הקרכמת כמוכן הכהו3 ולא יזכחו וגו', ועל ד3ריו 3מ״ה לשלישי אצל כחירת אכיהם ע״ה כהר המוריה אמר הלש״ט "כי כל מה שתוכל התורה להשאיר הנהוג ולישא כנים למנהג וכו׳." ובפירוש אמר הימ״בן (כראשית כ״ט) כי תורת משה לקתה איזו ממנהגי נככדי האומות, ובייזוד מעם ההודיים, כמו שהעיר ע״ז החכם vi. S. Bäck כמ״ע כן חנניה 1858 להרב החכם ר״ל לען> נר״ו, ד״מ מעונש היותר גדול כהודו היא הדמיה מחכלת שכשו (Kaste), ועיין כלם חמד הששי מכתב ו' כדמיון העכלים אל ההודיים והמצריים כחלוקת השכטים) והוא כרת כתורתנו כלשון "ונכרת הנמש מעמיו" (לאה המאמר "כתולה מעמיו" למוהר״א גייגעל כהחלון החמישי). ויש להוסיף על זה כי גם חטא שופך דם אדם הנזכר כתורה בתחלה אצל קין אשל נענש כמשפט "נע ונד תהיה כארן וגו' וישם ה׳ אות לקין" (כראשית י״ב ט״ו) נמצא בשפל החוקים לההודייס אשל כתב להם מחוקקם מענו כן כרמה לאמר: במצח הרוצח יוחק ככתובת קעקע תו גויה ממה גס נע ונד יהיה ככל האין נעזב ונדת מכל בני האדם. וכן כחוקי ונימושי משפחת כית האב חובב המחוקק הזה איש איש לקחת אשה ולהוליד כן זכר יורש צפוני האב (כדבר הראב״ע ע׳ תצא "על הנחלה ידבר.) אחרי מותו■ ואשה עקרה מתן את שפחתה כחק כעלה למען תבנה גם היא ממנה כמ״ש כראשית ט״ז. ואמר: אשלי האיש אשל כימו משולש ר״ל הוא ואשתו וכנו. לכן כמות איש וכן אין לו מחויב (תורת מענו פרשה טי) אחי המת ליכס (ומוזכר כשבילי עולם למות״רש כלאך ז״ל ח״א "כי כן נמצא בהודו הפנימית כין יושבי הירי גאלאוו מצות היכום) את היבמה (אך כתשתית כני האדם» כימים האחרונים את דרכם על הארץ ותהי להם פנית חיצונית כדבר בטלו את היכום והוא ממש כמו אצלנו כהיום הזה) היינו לקחת לו אשת המת לאשת (עיין הרא״בע פ׳ מצא ומקול חיים שם שימן פ״כ בשם הלמ״בס מ״ט לגי "שהוא מנהג קדום ליבם אשת אחיו.) למען הקם זרע לאחיו אשל יירש את נחלתו ואשל יכפר כעד נשמתו להאלהים ע״י זנח המתים (Sradha) המביאו אל חיי ג״ע. והוא כעין מפלת הקדיש שתכליתה אצל המון העם להביא את המה לחיי העו״הב (ראה הערת יש״ר ז״ל בהקדמת שפדו בחינת הקבלה. ע״ז, והוא ע״ד שהחכם בהמגיד הנ״ל מפקפק גם כמקור ושלש הזכרת נשמות אם איננו כקרב עמי הארץ) וגס הפלשים התפללו כעד המתים שלשים יום אחר המיתה, וביום המיתה כבל שנה ושנה, את התפלות אשל כשפל Si-ruae שי״ל שלשים יום כמו שנאמר (ווענדידאד פרק י״כ) וישאל צורואשמר את אורמוז לאמר: כמה תפלות צריך הכן כעד אביו והבת כעד אביה להתפלל לפני מלאך הנשמות דומה (Daliman)? ויען אורמוז ויאמר: שלשים מפלות לנפל כעד שלשים עבירות חמולות. — °') ומצינו עוד מעשה הקטורת אצל ההודיים הקדמונים כעבודת עולת השמש (Jagam) כי כשלון» העולה על המוקדה תיו הנהנים מקטרים לבונה ושמים למען העכיר את תריח הרע והוא הדני אשל הזכיר הלמ״בם ז״ל במ״ה לשלישי בטעם הקטורת להיטיב ריח הנשר, ע״ד הקטורת כשעת *ך