Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 47

47 «זרע «די, כי נאמת השם הזה ה<ה להם הואר הוד «לכות, ע״ד תכנוי לעזאר לרומיים (עיין הרא״נע פ׳ מקץ על השם פרעה ונהי' אוהל יושן> שם). וע״ד השם הכנוי Ardeschir למלכי ,פיק שר״ל המלך הגדול ל״ד הסכם Pollak הנ״ל, וע״ד פיר״שי נק' עזרא שכל מלכי פרק נקראו אלתסשקמא וכוי ופי׳ רע״מה מ״ע אמרי ניכה ערק י״מ נשם נירוקו הכשדי שהוראת השם הזה היא: גדול וכל סן. — צד 20 מניא לכו הסכם דורש קדמוניות לקראים מוה״רש פינקקער נרו גם עתה שירים יפיפים ונעימים מן הדיוואן של ר"« הקראי. ניאשונה ישעי שני שירי אנל מעוררים קנים והגה על מות נהו, ונראש הנתים מתום שמו: משה רופא קראי מזק. נשיר השני ננית הראשון "וכוק מר ותמר" למוז על הכתונ (תהלים ע״ה) "כי כוק ניד ה' ויין ממר וגו׳. אשל כעי הנראה כיון הכתוב שם על כעל הוראה השם ממר מן "השהה סמר (דנריס ל״נ) ומן" מעי סמרמרו (איכה א׳■). — צד 25 מכתנ מנקר נמו לשון נעימה ונשכל הגיון דעה והגונה מהרג החכם מוה״רל אייזלער נרו, ונקפסות אליו הערות ישרות ונכוסות נסקל' לשון ונסקקי הלכה. — צד 30 דלישים יקרים נאגדות כמלקות מאת הרג החכם הד״ל אליעזר אליהו איגעל ראנ״ד ננושערנאווינוץ והגליל. — צד 33 העתקה מאת המליץ הר״א נלעננער, לשונה נקיה ומליצמח צמה נשפה מקראי הקודש וכולה מעשה ידי אמן. — צד 39 עוד העתקה ענריה «המשכיל הר״ר אלכקנדר מיים שור, וגס היא נעשתה על טהרה לשון הקודש ושפתה נרור תמלל. — צד 45 מכחג מהמכס שדייל נרו. ראיתו שם מימי לוטתער נראה כמעשה לקתור, כי נודע איך המתקן והמטהר הזה נעצמו אזן ותקן המון משלי אפר ועפר לגני מומר וגשם, וננל פיהו במליצות קצרות מלאות דנרי עוגנים נשפה שפלה ובלשון מפלה ונאמת יד הזמן תעשה כל זאת, כי עת לכל מפץ. — צד 48 קינת המשורר המפואר «והי אנ״ג נרו. רוח שיר אמתי מרמן> על המליצה הזאת המלננת רגשי ומורשי לנ הקורא, אנל לא יצדק שם ננקדו יעבור שווי הסרת תחקלונצירה (כאלו היה מננין נפעל עם נגינה מפקקת) הסת חח£1לןז נקמץ כמשפט בנין שלא נזכר שם פועלו נהפקק. — צד 53 מכהב פתוח ודנריו פתיחות מעשה חידודים וכולל ממקרים שונים שנונים ומריעים מאת החכם דורש אגדה ומתבונן בקדמוניות מות״רש פרענקל נרו. המהלומות החרוצות אשר נמכתנ_הזיק הנוטות כמדקרות חרג ימחצצות אבני קלע למול אנשי רינו, לא יעננו רוח» ולא ישמחו נפשנו. (»Ü*:! כי נגללם התגלעו מי המרינה, ומשאת אש המלחמה המלה לתעלות גאות עשן, ויתאנכו בם רניס מחכמי ארצנו, ותהי למחלוקת שלא לשם שמיר, וקנאת שוערים אשר מינה מכמה היתה לקנאת איה מרעהו אשל תגדיל הקפלות והאדיר פתיות, ואשר נענורה לנת דוה לננו ונפשנו עגמת ונכתת נמקתריס על חלול כנוד התורה והשפה הקדישה וכנוד חכמיה וקופריה, אמנה אין הדבר הרע הזה שוה בנזק הכתב והמכתב, ורק עצתנו נאמנה בתוכחת מגולה ואהבה מקותרת אל החכם פרענקל נרו, לנל יחם לננו ולגל יצר לנפשו, נהיים נכון דנר שנט בקורת ומה גם מקל חובלים על מלאכתו יקודש, כי שם מכם לבב לא יכהה ולא יאפל ננוא מבקר ואבוקה נידו לנדוק